מערכת יחסים בין אחים זו מערכת היחסים הארוכה ביותר בחיי האדם. היא מתחילה עם הולדתו ונמשכת גם אחרי שההורים אינם בין החיים. מערכת היחסים הזאת משמשת מיני קוסמוס ליכולותיו החברתיות של האדם.
מערכת זו מאופיינת פעמים רבות ביחסי מסירות ונאמנות מצד אחד ומצד שני, מאופיינת גם בקנאה, מריבות ושנאה. זו למעשה הדרך של הילדים להתנסות בהבנה חברתית, ריבים, שיתוף פעולה, וויתור לאחר, פתירת בעיות, דחיית סיפוקים, היכולת להפסיד או לעמוד על שלי ועוד יכולות חברתיות רבות. אם ילד לא יתנסה באינטראקציה הזו בבית במקום הבטוח, בין אחיו וליד ההשגחה של הוריו, יהיה לו קשה יותר בתוך קבוצת השווים לו ובכלל ביחסיו החברתיים מחוץ לבית.
אחד התפקידים הקשים שלנו כהורים זה להתמודד עם המריבות של הילדים שלנו. אנחנו מרגישים מועקה גדולה שהילדים שלנו לא מסתדרים, מציקים אחד לשני ושיחסיהם מלאים בקנאה ותחרותיות במקום חברות וכבוד הדדי.
אז כיצד כדאי להתנהג בזמן ריב אחים? מתי להתערב ומתי להימנע מהתערבות?, איך נצליח לא לטאטא את הריב מצד אחד ולא ישר לפתור את המריבה מצד שני? מה לעשות אם הריב יוצא מכלל שליטה? האם ניתן למנוע את הריבים מלכתחילה? ואיך נבדוק מה הם יכולים ללמוד מתוך הריב על התמודדויות אחרות?
מה הסיבות העיקריות למריבות בין אחים:
1. קנאה: קנאת אחים נובעת מהקושי של כולנו לחלוק או להיות בתחרות בעיקר על אהבת ההורים. בדרך כלל למלים קנאה ותחרות יש קונוטציה שלילית. אבל הקנאה יכולה להיות הזדמנות עבור הילד לרכוש תכונות כמו יוזמה , אחריות ונחישות, שיעזרו לו כאשר יהיה בוגר. למעשה, זאת התנסות ביחסים אינטימיים ובהבנה חברתית עם כל המיומנויות הנדרשות. קנאה היא חלק ממניע תחרותי טבעי, הדוחף את הילד להישגים, עוזר לו לעמוד על שלו ולשמור על זכויותיו. קנאת קטנים בגדולים דוחפת אותם ללמידה מתוך רצון לזכות בזכויות וביכולת שיש לגדולים, קנאת גדולים בקטנים מעודדת אותם לפתח מיומנויות בוגרות כמו: בגרות, יצירתיות ויכולת התפשרות. יחד עם זאת, קנאה שהופכת מוגזמת עלולה להיות גורם משתק המעכב את התפתחותם. אם אנחנו שמים לב שהקנאה באח/ות משתקת את הילד ומשתלטת עליו (לדוגמא: קושי מחודש וקשה בפרידה בגן, רצון לאמץ התנהגויות של תינוק, בכי תכוף והתבכיינות רבה, דכאון, אדישות, פחדים, תוקפנות, פגיעה עצמית, או בעיות אלימות), כשתלונות קנאה מגיעות תמיד מאותו ילד (המקופח הנצחי), כשהקנאה גורמת לו בעיות תקשורת עם ילדים ומבוגרים אז אנחנו צריכים לבדוק מה לעשות והנה מספר טיפים:
לא ליצור מצבים של תחרותיות: כמו בשאלות: מי יגיע ראשון לאמבטיה? מי יותר רעב?
לתת לכל אחד לפי צרכיו ולא "same same". חשוב שהצרכים ייענו ולא התחרותיות. האחים הם בני גילאים שונים, עם תחומי עניין שונים ולכל אחד יש צרכים משל עצמו. אז למרות שאנחנו לא רוצים לקפח אף אחד אנחנו צריכים לזכור לדרוש מילד לפי יכולתו ולתת לו לפי צרכיו ולהסביר להם את זה. בדרך זו הילדים יפסיקו למדוד אחד את השני בקנאה והתחרות תפחת.
לתת לילד תפקידים בבית- כדי שירגיש שייך ונחוץ כחלק מהבית. שידע שכמו שיש זכויות יש חובות כחלק מהשגרה הביתית. גם כאן כל ילד לפי יכולתו.
לתת לילד זמן "רק שלו" עם אחד מההורים כחלק מהשגרה הקבועה.
להקפיד על שגרה קבועה ויציבה יחסית.
נשקף לילדים את רגש הקנאה שעולה: "אני רואה שאתה מאוד מקנא עכשיו ש..."
2. רצון לתשומת לב:
הצורך להשיג את תשומת לב ההורים הוא אחד הגורמים לריבית בין האחים. עלינו לבדוק שאנחנו לא נופלים ל"תכסיסים" של אחד הילדים ונותנים לו תשומת לב על חשבון השני. למשל, ניגשים מיד לילד שתמיד מתחיל לבכות כאשר אנחנו עסוקים עם אחיו. לעיתים אנו ההורים גורמים לתחרות על תשומת הלב: השוואה בין הילדים, מתן זכויות יתר לאחד האחים; התערבות יתר במריבות בין אחים; הורים שמשתדלים לא לקפח באמצעות מתן יחס שווה לכולם, למרות השוני בגיל וכדומה. מומלץ למצוא זמן אישי לכל ילד בנפרד כדי למלא את הצורך שלהם בתשומת הלב שלנו ולאפשר לנו ולהם זמן שיחה והנאה משותפים יחד.
3. שעמום:
כשהילדים לעיתים מרגישים משועממים ועדיין לא יודעים כיצד למצוא לעצמם תעסוקה, הם ממלאים את הזמן בריבים והצקות זה לזה. כדאי ללמד את הילדים למצוא לעצמם תעסוקה בזמנים שאין משהו מלהיב מדי לדעתם. להכין מראשו בבית או מחוץ לבית אפשרויות תעסוקה. נסיעה באוטו או שהייה מחוץ לבית הם זמנים עיקריים של שעמום ואז ניתן לראות שהריבים והצעקות מתגברים. בנסיעה צריך שתהיה ערכת אוטו וחוקים: משחקים אישיים כמו חוברות הדבקות וציור, פאזל שמשה וכדומה, משחקים משותפים, שירים לכל אחד. לדוגמא: כל אחד בתורו בוחר את השירים לאוטו למשך 20 דקות, שאלון טריוויה לפי גיל, משחקי אסוציאציות, משחקי מילים, דפי כתיבה או ציור קטנים, יומן דרך לכתיבת הדברים שאני אוהב, זמן אייפד בתורות וכו..
החשיבות זה להתכונן מראש – נסיעה באוטו ושהייה בחוץ אלה מוקדים שעלולים להיות בעייתים. מומלץ לשאול את הילדים מראש מה יעזור ומה הם ירצו לעשות במקום אליו נגיע. ניקח משחקי חוץ כמו כדור, פריזבי, חבל קפיצה, גירים וכו' ונתאם חוקים ברורים לזמן האוטו והשהייה בחוץ.
4. התקת כעסים:
לעיתים נאגר בילד כעס רב כלפי הורה, מורה או בני גילו והוא חסר אונים להחזיר מלחמה- את הכעס המצטבר הוא פורק על אחיו. יש לציין, כי הכעס העצור בילד אינו חייב להיות מכוון דווקא כלפי אדם מסוים שפגע בו. הכעס יכול להיגרם עקב אירוע קשה, או בגלל מערכת של נסיבות המפעילות לחץ על הילד. למשל, כאשר ילד עובר ממסגרת אחת למסגרת חדשה (מעון לגן, גן לביה"ס, מעבר דירה וכו), או כאשר חל משבר במצב המשפחתי או הכלכלי במשפחה. את תיסכולו הכללי ו"התרסתו כלפי הגורל", יבטא הילד בדרכים שונות וביניהם מריבות תכופות עם ילדים ומבוגרים. איך נטפל? בעיקר מודעות לגורם ושיחה עם הילד, ציור של הקשיים, שק איגרוף, ספורט. כל ילד עם הדרך שתעזור לו.
5. רכוש משותף:
לאחים שחיים יחד באותו הבית יש ריבים על רכוש משותף בין אם זה חדר השירותים או המחשב של הבית. יש הורים שבורחים מההתמודדות וקונים לכל אחד מהילדים רכוש משלו. זה מונע קצת מהריבים אך יחד עם זאת לא מאפשר למידה והתמודדות של רכוש משותף. כל אחד מסתגר בחדרו ואין יחד. רכוש משותף מחייב דיאלוג וחשוב שהילדים יהיו שותפים לחלוקת האחריות על הרכוש שלהם. לדוגמא, ניקח את המחשב, אם לכל אחד יהיה מחשב משל עצמו, כל אחד מהילדים יסתגר מול המחשב ולא תהיה אינטראקציה ביניהם. כאשר המחשב נמצא באזור משותף לשניהם, הם יכולים להיות אחראים לחלוקת הזמן בניהם או למצוא זמן של משחק משותף ולעזור זה לזה.
במקרים קיצוניים של ריב אפשר להשבית או לקחת את מושא הריב לתקופה קצרה כדי שילמדו שהנזק בריב הוא לשניהם והניצחון יגיע משיתוף הפעולה ביניהם.
איך נעזור לילדים להתמודד עם הריבים בצורה יעילה וללמוד לשתף פעולה?
מריבה היא "תוצר" של מערכת יחסים שבו כל הצדדים בריב אחראים לו. כשאנו נוקטים עמדה ומתערבים, אנו שוללים את ההתנסות האישית שלהם. מצד שני חשוב לא להיות מ"האו"ם". תמיד להישאר בפיקוח ולתת הכרה ופירגון לשניהם כאשר הם חושבים על פתרונות או מרסנים את הכעס שלהם.
נותנים חיזוקים לשיתוף פעולה או לפתרון בעיה ללא אלימות- מדברים בלשון רבים. למשל: "תענוג לראות איך אתם משחקים יחד במכונית", "איזה יופי! מצאתם יחד פיתרון לבעיה כמו ילדים גדולים".
משבחים בצורה ברורה המתארת את הפעולה הרצויה: לדוגמא: "אני נהנית לראות שאתם משחקים יחד", "אני שמחה לראות שאתם לא רבים".
אין להסכים לקבל הלשנה של אחים "אמא הוא לקח לי את הטוש", "אבא הוא יושב לי במקום", "אמא הוא לא רוצה להתלבש" (כן להסכים לקבל דיווח אם יש מקרה מסוכן "אמא היא טיפסה על הסולם בחדר עבודה"- להסביר לילדים את ההבדלים) . צמצמו את ההלשנות ע''י כך שתבהירו שכל אחד אחראי על ההתנהגות שלו.
הנחו את הילדים איך לפתור בעיות לדוגמא: אפשר לעשות שיחה עם שניהם. לשאול אותם אם יש להם פתרון לעניין (להשתדל שכל אחד ייתן יותר מפתרון אחד) ותקשיבו להם, תרשמו את הפתרונות על דף, תכוונו אותם לדבר אחד עם השני ולשאול: "אתה מסכים ש...?", "האם זה מקובל עליך?" בדרך זו הילדים יכולים להיות אחראים על הריב ועל הפתרון (עם היד המכוונת שלנו ההורים) וידעו להתמודד בצורה מוצלחת בריבים שייתקלו בהם בחייהם.
נוכחות הורית: משמעה- אני תופס מרחב ולכן אני קיים! הורים שרק מגיבים למעשים ולריבים של הילדים לעיתים נדמים כחסרי רצון מול הילדים. יוזמה גורמת לתזוזה וחשוב לפעול בהכוונה חיובית לשיתוף פעולה ופתירת בעיות לא רק במקרים שהעניינים מתחממים.
דוגמא אישית: הדוגמא האישית שלנו ההורים בפתרון סכסוכים וריבים עם בני הזוג שלנו, ריבים עם אנשים מהעבודה, אנשים ברחוב וכו' היא דרך הלמידה העיקרית של הילדים מאיתנו והיא המעצבת אותם יותר מכל דבר אחר שננסה ללמד אותם.
דרך פעולה משותפת: של שני ההורים וקו אחיד בהתמודדות מול הריבים. הילדים יודעים לנצל את חוסר ההסכמה וחוסר שיתוף הפעולה שלנו אחד עם השני בזמן ריבים ובדרך זו הריבים מחריפים. בשיתוף פעולה שלנו ההורים, אנחנו מחנכים לקו אחיד חינוכי משותף בבית שעוזר מאוד להתמודדות בזמן משברים וריבים.
אור שוורץ- יועצת חינוכית, מדריכה ומלווה הורים בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה ותקשורת רגשית.