קיצורי דרך >>

הורות יצירתית- צור קשר

03-9118194 (שלוחה 2)

+49-174-9485510

 Or.CreativeFamily@Gmail.com

©2017 Creative Family , All rights reserved. 

רשימת מאמרים
Please reload

  • Facebook Basic Square

איתותים של ילדים- איך נבין אותם?

"אני שונאת אתכם- בא לי הורים אחרים!!" - יעל, בת שש נכנסת נרעשת לסלון בו הוריה צופים בטלוויזיה וצועקת בבכי .

 

קשה לנו כהורים לשמוע אמירות כאלה מהילדים שלנו. ישר מציפים אותנו רגשות רבים- רגשות אשמה על ההורות שלנו, פחד שאולי אנחנו לא הורים מספיק טובים, כעס על התחצפות שבמשפט כזה- הרי איך היא מסוגלת להגיד לנו שהיא לא אוהבת אותנו? ולפעמים אנחנו מתמלאים בצחוק ומבטלים את האמירה בהינף יד או חיבוק.

כל התגובות הללו הן תגובות רגשיות ואוטומטיות שלנו כהורים. אבל מה באמת הילדים מנסים להגיד ואיך נבין אותם?

 

ילדים מאותתים לנו מסרים סמויים כשהם אינם מצליחים להסביר את עצמם, כשהם מתרגשים מאוד, כשהם לא חושבים שאנחנו מבינים אותם, כשהם עצמם לא בטוחים מה הם מרגישים. הילדים מאותתים כדי לסמן לנו שנקשיב למה שמתחולל בתוכם. כל ילד מאותת ומסמן לנו בדרך משלו ולנו ההורים המשימה החשובה- להבין את המסרים הללו.

 

לדוגמא, ננסה להבין את מה שמסתתר מעבר להצהרה של יעל: היא מנסה להסב את תשומת לב ההורים שלה אולי למשהו שמטריד אותה, אולי למשהו שהיא כועסת עליו או לא מרגישה בנוח איתו. אולי בגלל שלא נתנו לה לראות טלויזיה, אולי קרה לה משהו בגן והיא לא יודעת מה לעשות? אולי היא נעלבה מהם מסיבה כלשהי. היא עצמה לא תמיד יודעת להסביר לעצמה או להוריה במילים מה קרה והתגובה שלה היא האיתות- "תנסו לעזור לי, תבדקו מה מטריד אותי". הרגשות שלה מאוד אמיתיים וחזקים וחשוב להתייחס אליהם- לא בזלזול וגם לא בבהלה. התגובה צריכה להיות אמפטית, התייחסות בוגרת למצב ולרגשות שעלו: "קרה היום משהו בגן שאת רוצה לספר לנו?", "את כועסת שלא נתנו לך לסיים את התכנית בטלויזיה?", "אנחנו רואים שאת כועסת, אנחנו מאוד אוהבים אותך בכל מקרה! את רוצה לספר לנו מה קרה?"

 

כדי שנצליח ליצור קרבה משמעותית כדאי לנסות ביחד איתה להבין את המסר שהיא מנסה לומר. במקרים רבים, אם נעצור לרגע ונשאל את עצמנו: "מה הילד מנסה לומר לי בהתנהגות הזאת, במילים האלו? נגלה שמה שהוא עושה ואומר, שונה ואפילו הפוך מהכוונה האמיתית שלו. כדי שנוכל להבין את האיתותים של הילדים, אנחנו צריכים להיות מודעים שהם קיימים בכלל, לעצור רגע לפני שאנחנו מגיבים להתנהגות הגלויה, כדי לנסות להבין מה מסתתר מאחוריה.

 

רגע רגע רגע- זה בכלל לא קל לעצור ולהשהות תגובה- כשהילד שלי משקר, שופך את צלחת הקורנפלקס על הרצפה (ולא בפעם הראשונה), מתחצף, צועק, מתווכח או בוכה- התגובות והביקורות שלנו בד"כ מיידיות, אוטומטיות ורגשיות.  וזה בדיוק המקום להיות מודעים לעצמנו!, לעצור רגע לפני התגובה שלנו ולשאול- "מה הוא מנסה להגיד לי?"

 

ניקח לדוג' את רון, ילד בן חמש שמחביא ממתקים מתחת למיטה שלו ולא מספר להורים. ההורים גילו ומאוד כעסו. אם נעצור רגע ונבדוק למה רון החביא את הממתקים אולי נגלה דברים אחרים ממה שאנחנו חושבים. אולי לרון יש קשיים חברתיים והוא מנסה לחלק ממתקים לילדים בתמורה לחברות?, אולי הוא מרגיש שתמיד לכל החברים שלו מרשים ממתקים ואצלו תמיד מותר אחד והוא מקנא / כועס / מתוסכל?

 

בתור הורים היינו שמחים אם הילדים היו פונים אלינו ומספרים לנו: "אמא קשה לי למצוא חברים חדשים", "אמא ממש מתסכל אותי שאתם מרשים לי רק ממתק אחד ביום"...

אבל!! אלה אמירות שבד"כ לא נשמע מילד שחווה קושי. זה מתוחכם מדי וקשה מדי לביצוע במצבים רגשיים אצל ילדים.

דווקא התגובות העקיפות הן התגובות השכיחות יותר (כל ילד והתגובה שלו- יכולים להיות איתותים רבים המשתנים מילד לילד). בגיל זה לילד קשה להסביר את הרגשות בצורה ישירה, חסר לו הרבה פעמים אוצר מילים מדוייק לרגשות וכמובן הוא מתבייש או לא מבין בעצמו את התחושות שלו. לכן הוא משתמש באיתותים, במסרים שאומרים לנו ההורים- "עצרו רגע ותנסו להבין אותי, אני מפחד מהשינוי, קשה לי לרכוש חברים, אני לא יודע מה לעשות..."

 

איך נבין את האיתותים השונים?

  • איתותים רבים מגיעים בהתאם להתפתחות הכרונולוגית של גיל הילד - כמו גיל המרד (2-3 שנים) שמבטא את הרצון להיפרדות ועצמאות. גם בגיל ההתבגרות יש תקופת מרד, כעסים והתרחקות שמתאימים לגיל ולרצון בעצמאות. אם ההורה יכיר בשלבים השונים ובאיתותים המתאימים לגיל, זה ייקל עליו להבין את הילדים ולהתייחס אליהם בהתאם.

  • איתותים מתרחשים כאשר לילד אין את המילים הדרושות לבטא את המצוקה שלו. לילדים בני 4-5 קשה לדבר ולהסביר חוסר ביטחון או ביישנות לדוג', ולכן יראו זאת על ידי איתות. אם ילד בן 5 למשל, מאוד מתגעגע לאחד ההורים שלא נמצא הרבה בבית, לא תמיד הוא יצליח להסביר את הגעגוע והעצב שלו ונוכל לשמוע פתאום מהגננת שההתנהגות בגן השתנתה, שהיא מרגישה שיש קושי או שנרגיש בבית שהוא יותר עצבני ומתפרץ בקלות.

  • איתותים נמסרים כאשר הילדים לא בטוחים שהוריהם ירצו או יוכלו להקשיב להם. לעיתים הילדים מנסים לדבר ולומר לנו משהו ואנחנו לא הקשבנו או לא היינו באמת פנויים להבין ולהתייחס ואז הם נאלצים לאותת לנו. ילד שמנסה לומר לנו שקרה לו משהו בבית הספר למשל, ואנחנו מעבירים את זה "אל תדאג זה בסדר ככה גם היה לי בגילך.." הילד יכול לפנות לאיתות של הסתגרות, התחלות(מחלה), כעס וכדומה אם הוא זקוק ליותר התייחסות מאיתנו ההורים.

  • איתותים או מסרים מגיעים במקום מילים כאשר הילדים חשים שזה יפיק יותר תועלת מהמילים. מי לא מכיר את האיתות הידוע של ילד שמושך בצמות לבת שהוא אוהב? כי הוא מרגיש שזה מה שיפיק את תשומת הלב המירבית...

  • איתותים יכולים להיות נלמדים אם הם מזכים בעקבותיהם בעידוד ותשומת לב מהמקום הלא נכון וללא הבנה של המסר שעומד מאחורי האיתות. אם ילד שזקוק לתשומת לב לדוג' ומצליח לקבל אותה רק כאשר הוא משתטח על הרצפה בצרחות- זו התנהגות שנגלה שהיא חוזרת על עצמה שוב ושוב כאשר הילד ירצה את תשומת הלב שלנו.

 

לא פשוט לקלוט את האיתותים ולהבין אותם ואת המשמעות שלהם. בדרך כלל הילדים מכוונים את האיתותים כך שיפגעו בדיוק במקום שהכי יעצבן אותנו ויוצא אותנו מהכלים או במקום שגורם לנו לרגשות אשמה ותסכול. כשזה קורה, זה בדיוק המקום שלנו כהורים להבין- הנה הילד שלי מאותת לי ואני צריך להבין מה עומד מאחורי זה. ילדים לא מתעייפים מלאותת, אם הם לא יצליחו להשיג משהו,  הם ימשיכו בכך ואף יחמירו את העוצמה כדי לקבל מענה למסר הרגשי שהם לא מצליחים להביע במילים:

 

אבא: "איך היה היום בבית הספר?"

אלון: "משעמם ומעצבן- אין שונא את בית הספר הזה, אני לא רוצה ללכת לשם יותר"

אבא: "שוב אתה בא עם השטויות שלך שמשעמם? זה בית הספר הכי טוב בעיר, סיימת בכלל את השיעורים שקיבלת?"

 

האבא יכול לנסות לשכנע את אלון שממש חשוב ללמוד, שזה בי"ס מעולה ושהוא בתור ילד ממש נהנה ללכת. הוא יכול להגיד שהוא לא מבין איך אפשר להשתעמם ושלא יבלבל את המוח- חייבים ללכת וזהו! אבל, אם האבא יבין את המסר הרגשי מאחורי האיתות שחוזר על עצמו- שאולי לאלון יש קושי להבין, להתרכז בשיעורים, אולי יש לו בעיות חברתיות או שיש משהו אחר שמפריע לו ומציק לו שם, הוא יוכל לנסות להבין אותו ולהציע לו עזרה. לדוג'- "אני מבין שיש משהו שקשה לך, אתה רוצה שנשב ביחד על השיעורים?", "לפעמים לא פשוט ללכת לבית הספר- אשמח לשמוע מה קרה"...

 

אחרי שהבנו שהילד מנסה להגיד לנו משהו, כיצד נצליח לגלות מה הוא רוצה להגיד?

  • מודעות -  הדבר החשוב ביותר הוא להבין את עצמנו ואת רגשותינו כי רק כך נוכל להבין את האחר. המפתח הוא הבנה ששעמום יכול לייצג גם פחד, קושי, דכדוך או מצוקה חברתית. שקר יכול לאותת על פחד מדחייה או כישלון, כעס לעיתים יכול לאותת על פגיעה או כאב ממישהו או משהו, הצקה יכולה לומר לנו על חיפוש תשומת לב, צורך בהכלה וכדומה.

  • האם הבנו נכון- לעיתים מה שאנחנו שומעים, לוקח אותנו לחששות שלנו ולא תמיד זה גם מה שהילד מרגיש. ההבנה לרוב היא מהפרשנות האישית שלנו לסיטואציה וחשוב שנשאל את עצמנו ואת הילדים אם הבנו נכון. לדוג'- "אמא לא כיף לי בגן" אמא אחת יכולה לחשוב שהגננת לא מספיק טובה, השנייה יכולה לחשוב שלילדה אין מספיק חברים, השלישית מפחדת שקרה משהו לא טוב בצהרון. הילדה בכלל התכוונה שהיא רוצה קצת זמן אמא שתבוא לקחת אותה יותר מוקדם.

  • באיזה מקום והקשר מופיע האיתות- האם זה קורה בעיקר בבית או גם מחוץ לבית, בבית הספר או בגן? זה קורה כשאתם לבד איתו או כשיש אנשים בסביבה? האם הילדה צורחת ומשתוללת כשההורים רבים ביניהם?, כשיש מריבות בינה לבין האחים שלה? האם זה קורה בבית הספר או בגן בזמן משחק חופשי? האם זה קורה תמיד במקום שיביך אתכם? אולי זה דווקא כשהילדה לבדה ומשחקת במשחקי דמיון?.

  • מתי מופיע האיתות- האם זה קורה בשעה מסוימת של היום, בזמן מסויים של השבוע? לדוג', אם האיתות מופיע ממש לפני שהולכים לישון או ממש בשנייה לפני שצריך לצאת מהבית והכי ממהרים?, האם קרה משבר כלשהו בחייו של הילד- מעבר דירה, לידת אח, מחלה של בן משפחה וכדומה.. 

  • מי הכי מושפע-  למי זה באמת מיועד? לא תמיד המסרים שהילדים מנסים לומר הם תמיד עבורנו ההורים. לעיתים זה לגננת או למורה, לעיתים לאחד האחים או לחברים. צריך לראות על מי האיתות הכי משפיע או במילים אחרות את מי הוא הכי מעצבן / מביך / מכעיס / פוגע.

  • מה התגובה שלנו- האם בתגובה שלנו אנחנו כועסים, מוותרים יותר, נבהלים מהילד. האם לדוג' כל פעם שיאיר עוצר את הנשימה כשמגיעה הבייביסיטר ההורים נבהלים, מוותרים ומפסיקים לצאת יותר בעקבות כך?

  • נשאל שאלות הבהרה- הכוונה לא לשאול "למה אתה עושה את זה?" כיוון שהילד לא ידע לענות על כך וזה יגרום לו לחוש ששופטים ומאשימים אותו. כן לשאול שאלות שיעזרו לנו להבין אותו טוב יותר דרך הכוונה שתיתן לילד תחושה שאנחנו באמת מקשיבים לו: "אמרת שמשעמם לך בביה"ס, למה אתה מתכוון?", "אתה כל הזמן אומר שאנחנו לא אוהבים אותך בבית, אתה יכול לתת לי דוגמא?".

  • חשיבה על פתרון- חשבו ביחד עם הילד על פתרון, תופתעו לפעמים כמה הילדים יצירתיים וכמה הפתרונות שלהם טובים ופשוטים לביצוע. בנוסף, כאשר הפתרון מגיע מהילד, אתם יכולים לדעת שזה בדיוק מה שהוא צריך.

לסיכום:

נסו לשלב יחד את כל הדברים ותחשבו מה הילד מנסה לומר לכם. נסו להעלות השערות ורעיונות, תתייעצו עם בן או בת הזוג, חברים, משפחה. נסו לחשוב בצורה בה הילד היה חושב כדי שתוכלו לדבר איתו במילים שלו וממקום מבין ותומך. תראו לילד שאתם שם בשבילו שאכפת לכם ושאתם מוכנים לעזור לו.

 

 

לקבלת טבלה לזיהוי איתותים, לשאלות וייעוץ- ניתן לפנות אלי במייל: or.creativefamily@gmail.com

כתבות נוספות, כלים יצירתיים לעבודה עם ילדים וטיפים מעניינים ניתן למצוא באתר או בפייס הורות יצירתית.

אור שוורץ- יועצת חינוכית, מדריכה ומלווה הורים בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה ותקשורת רגשית.

 

creativefamily.co.il

www.facebook.com/Or.Schwarz.creativefamily

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Please reload