• אור שוורץ-כהן

הצפה רגשית אצל ילדים



מכירים את הרגעים האלה שמשום מקום הילדים מתחילים לצרוח, לברוח, להרביץ, לבכות? זה נראה כמו בלון שמתפוצץ בלי הודעה מוקדמת. הרגשות של הילדים בין אם הם חיוביים ובין אם שליליים עולה לטורים גבוהים, ההתנהגות שלהם משתבשת והסיטואציה הופכת לטעונה מאוד.


מה זה אומר בכלל הצפה של רגשות? למה זה קורה וכיצד נוכל לתת לילדים שלנו כלים להתמודדות במצבים אלו?


כדי להתחיל להבין הצפה של רגשות צריך לרגע לבחון מהו רגש ואיך הוא משפיע על הגוף:

רגש זהו מנגנון טבעי, פנימי שעוזר לנו להתמודד עם העולם החיצוני וגורם לנו להגיב לאירוע שקורה לנו. הוא מופיע כתוצאה מהפרשנות הסובייקטיבית (האישית) אותה אנו נותנים לאירוע מסויים.

אם אירוע ייתפס בעינינו כחיובי- הרגשות שלנו יהיו חיוביים ולהיפך.

התגובה לרגש היא משמעותית ובד"כ לא מודעת - כלומר אנחנו יכולים להגיד דבר אחד אך לשדר רגש אחר לגמרי דרך הבעות הפנים והגוף.

למשל: לומר למישהו שאתה אוהב אותו עם הבעה של כעס בפנים- המסר המילולי אינו תואם את המסר הבלתי מילולי. המסר הבלתי מילולי (כעס) יהיה משמעותי יותר מהמסר המילולי (אהבה).


הרגשות חשובים מאוד להתפתחות: למשל, רגש של פחד יגרום לנו לברוח (מנחש למשל) או להימנע מעשיית דבר מסוכן (קפיצה ממקום גבוה מידי), רגש של הנאה יגרום לנו לרצות להמשיך בפעולה אותה אנו עושים (למשל, התלהבות מהצעד הראשון תעזור לתינוק ללמוד ללכת). ברגע שאנחנו מצליחים להבין משהו על הסיבות שהילדים שלנו מתנהגים כפי שהם מתנהגים, הרבה יותר קל להתגמש ואפשר קצת להירגע.


כשאנחנו מתמלאים בכמות גדולה מידי של רגשות בבת אחת או בעוצמה גבוהה מידי, אנחנו חווים תחושה של הצפה והתפרקות. ממש כמו גל שעולה גבוה ומתנפץ על החוף.


כיצד הצפה רגשית באה לידי ביטוי אצל ילדים?

היכולת להתמודד עם רגשות היא תהליך הדרגתי ומתמשך הנרכש עם הגדילה וההתפתחות של הילד עד לבגרותו (וגם בבגרותו). ההתמודדות מתחילה עם ההתנסויות הרגשיות מול דמויות מרכזיות בחייו של הילד (הורים, מורים, מטפלים..).

הילדים לומדים לאט לאט בהתנסויות החיים לשלוט ברגשות ולהתמודד עימן: פרידה מההורה בגן, הירדמות בלילה, יכולת לדחות סיפוקים מידיים, התמודדות עם תסכולים וכדומה. בהתחלה לילדים יש סיוע לכך (ליטוף, חיבוק, הסבר מרגיע) פעולות אלה החוזרות על עצמן יוצרות הבנה וכך יש יכולת טובה יותר לשלוט ברגש (למשל ההבנה שאמא חוזרת לקחת מהגן, שכל יום אני יכול לקבל ממתק אחד, שאם אחכה כמה דקות הנדנדה תתפנה ואוכל לעלות עליה..) לכן, הפנמה של דמות הורית זמינה ורגישה, הקשובה לצרכי הילד, מהווה את אחד הגורמים המשמעותיים המסייעים להתפתחות יכולת הוויסות העצמי בילדות ובחיים הבוגרים.

ילדים בעלי רגישות גבוהה לגירויים יהיו מוצפים מאוד מהר ויחוו את הדברים בעוצמות גבוהות יותר. הם יבחינו יותר בהבעות פנים וגוף ושינויי טונציה אצל אחרים, ילדים אלו יבטאו את הרגשות בצורה חזקה יותר- הכעס יהיה מהיר ועוצמתי יותר, הם יחוו עלבון בצורה עמוקה יותר ויהיו להם יותר התקפים רגשיים כמו התקפי זעם וצרחות. הרגשות הללו יישקעו ויחזרו על עצמם שוב מטריגרים שונים שיכולים להשפיע עליהם. למשל:

טריגר פיזי: כמו רעב, עייפות שינויי מזג האויר וכדומה..

טריגר רגשי: תסכול, אכזבה, קנאה... הטריגר הרגשי נובע מהצורך של הילדים בפיתוח העצמי והעצמאות שלהם אל מול השגרה והגבולות שיש מסביב.

לדוגמא: כשהילד צריך לסיים לצפות בתכנית הטלויזיה שהוא אוהב וללכת להתקלח הוא חש כעס, אכזבה ורצון עז להמשיך במה שגורם לו הנאה, או כשהילד מתרגש ומצפה מאוד לחווית יום ההולדת שלו ופתאום זה נגמר- יש פורקן ותסכול גדולים שמשפיעים מאוד על היכולת שלהם לשלוט ברגשות.


איך נוכל לעזור לילדים עם הצפה רגשית?

במספר כלים הוריים נוכל ללמד את הילדים ובני הנוער לנהל ולהתמודד עם הרגשות שלהם לפני שפונים לטיפול מקצועי בנושא:

1. פורקן רגשי: חשוב לתת לילדים לפרוק את הרגשות החוצה. כשילד חווה הצפה רגשית הוא למעשה חווה חוויה רגשית קשה. זה דבר חיובי ורצוי שהוא ירגיש בטוח לפרוק את הרגש ולא לשמור בפנים. כשאנחנו לא נותנים פורקן לרגשות, אין יכולת להתמודד, להכיר ולטפל בתחושות ודבר זה עלול לגרום לדיכאון ולמחלות פיזיות, כי יש חלק בעצמי שאני לא מתייחס אליו והוא ימצא את הדרך החוצה.

2. הישארו רגועים: פעמים רבות אנחנו כהורים נמצא את עצמנו "נגררים" למצב הרגשי שבו הילד נמצא. אנחנו נלחץ ונצעק בחזרה. בדרך הזו, אנחנו רק נסלים את המצב ואת הקושי של הילד שמרגיש שהוא צריך להגן על עצמו, מרגיש שהוא מתוסכל מאוד ושאם ההורה שלו נלחץ וצועק, כנראה שמה שהוא חווה זה באמת קשה ומפחיד. חשוב במצבים של הצפה רגשית להישאר רגועים ולא לקחת את הדברים באופן אישי נגדכם. גם אם הילד צורח עליכם: "אני שונא אתכם" זה בא ממקום של תסכול של החוויה אותה חווה ולא כי הוא באמת שונא אתכם. דברו אליו בשלווה ובשפה פשוטה "אני פה איתך", אתם יכולים לחבק או פשוט להיות נוכחים בשקט לצידו, בגובה העיניים כדי לאפשר לו מקום בטוח.

3. הסחה: הסחה לפעילות אחרת. במידה ואתם חווים שהילד לקראת הצפה רגשית, נסו להסיח את דעתו לפעילות פחות מתסכלת ויותר שמחה וחיובית כדי שהגוף יוכל להירגע ולא להיות מוצף.


לאחר ההצפה הרגשית:

4. תיקוף רגשות: תיקוף זו היכולת להסביר לילד מה הוא מרגיש ולתת לכך תוקף: "אני רואה שאתה פוחד וזה דבר טבעי", "מקודם כעסת מאוד ועכשיו הצלחת קצת להירגע עם המוזיקה". תיקוף זו מיומנות נלמדת, הורית, שבשלב מסוים בחיים נרכשת כמיומנות עצמית. התיקוף הוא לרגש ולא להתנהגות ולכן אתם לא חייבים להסכים או לקבל את ההתנהגות של הילד אבל כן להכיר ברגשות שלו. אם ניקח למשל התקף זעם / טנטרומים- באותו הרגע הילד נמצא בהצפה רגשית והוא צריך חיבוק ותיקוף לרגש. בדרך זו הילדים לומדים לזהות את הרגש שמתעורר ואת העוצמה שלו. ניתן לעשות זאת כמעט בכל סיטואציה: כאשר הילד מספר על חוויה חברתית קשה או על קושי במבחן: ניתן להם תוקף- "זה בסדר להרגיש כך".

5. חיזוקים: נחזק את הילדים על היכולת שלהם לשתף ברגשות והכוח שלהם להתגבר או להירגע. כלל שנחזק וניתן תשומת לב לחלקים שאנחנו רוצים לראות יותר, כך החלקים האלו יתעצמו.

6. חשיבה חיובית קדימה: לאחר התיקוף, החיזוק וההכרה ברגש, ניתן לילדים דרך לחשוב קדימה באופן חיובי: "כשאתה פוחד כך, אתה יכול לקרוא לי / לחבק את הדובי שלך / להדליק את האור", "בפעם הבאה שאתה מרגיש שהכעס בגוף שלך, אתה יכול לשמוע מוזיקה כדי להירגע ואז להסביר לי מה קרה". בדרך זו אנחנו לא נשאיר את הילד רק עם הרגש, אלא נחשוב איתו יחד על דרכים חיוביות להתמודד איתו.

7. נמשיך הלאה: לא ניתקע בסיטואציה ונמשיך לפעילות חדשה ונעימה. נוריד את הפוקוס מהפעילות הרגשית שהציפה אותו.

8. מה נעשה בשגרה?

  • נציב לילדים ציפיות ברורות וסבירות עם כללים פשוטים. נקפיד על שגרה קבועה ומוכרת לילדים וניתן להם בתוך כל אלה לפעול בעצמאות בהתאם לגילם.

  • נלמד את הילדים להכיר את הרגשות ו"לדבר אותם": רגשות נעימים ולא נעימים. ככל שהילדים יוכלו לחבר את מה שהם עוברים לרגש שזה מעלה בו- הדברים יהיו רגועים יותר. אפשר לבחור זמן ביום בו כל אחד (הורה וילד) משתף שני אירועים שעברו עליו באותו יום אחד חיובי ואחד שלילי ונחבר אותם יחד לרגש תואם. למשל: "היום חברה שלי בעבודה מאוד הרגיזה אותי" (רגש כעס), "ראיתי אותך ואת אחותך משחקים בצורה נעימה היום" (רגש גאווה / שמחה). ואז הילד משתף גם.

  • נקרא סיפורים לילדים ונדבר על הרגשות שעלו בסיפור, מה ניתן היה לעשות ואיך ניתן לעזור לדמות בסיפור. אפשר גם להמציא יחד סיפור שמתאר סיטואציות שחווינו.

  • כשאנחנו נמצאים עם הילדים מחוץ לבית- בגינה / בסופר / בטיול ואנחנו רואים סיטואציה שקוראת לילדים אחרים שם- נתווך את הסיטואציה לילדים, נשיים את הרגשות שעלו שם ונשאל מה ניתן היה לעשות?

  • ניצור או נצייר את הרגשות/ את הסיטואציה שהעלתה את הרגשות. נצבע את הצבעים בגוף כשהרגש הזה מציף אותנו, ניצור את התחושות שמרגישים בגוף כשזה קורה ויחד נחצין (להוציא החוצה) את הדברים ונדבר עליהם ומה ניתן לעשות בפעם הבאה.

 

אור שוורץ- יועצת חינוכית, מדריכה ומלווה הורים בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה, CBT ותקשורת רגשית. מתמחה ברילוקיישן ומעברים, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי הורות.

www.creativefamily.co.il

www.facebook.com/Or.Schwarz.creativefamily


70 צפיות0 תגובות