השעון המעורר מצלצל ואתם מוצאים את עצמכם ישנים על הרצפה אחרי לילה ארוך בו הילד שלכם קם אליכם אחרי שהיה צמא (דאגתם להביא לו בקבוק מים), התגעגע לבובה שלו (חיפשתם בכל הבית עד שמצאתם לו בדיוק את הבובה היחידה שלא הייתה במיטה) ולבסוף כשהמפלצת התורנית הגיעה אליו מתחת למיטה , כבר נכנעתם והכנסתם אותו אליכם למיטה (הוא, הבקבוק ועוד 12 בובות שתפסו לכם את כל המקום במיטה..).
טוב, תדעו שאתם לא לבד! כ20%-30% מכלל הילדים סובלים מקשיי שינה והירדמות.
איך יודעים אם לילד יש קשיים בשינה?
בעיות שינה אצל ילדים מתבטאות בקשיי הירדמות עצמיים, השכבות ארוכות לפני השינה, קימה למיטת ההורים במהלך הלילה, יקיצות רבות במהלך הלילה, פחדי שינה וכמובן, עייפות גדולה שלנו- ההורים!!
לפי ההמלצות, ילדים בני שנה- שנתיים צריכים לישון בממוצע 12 שעות ביום ובני 2-5 צריכים לישון בממוצע 11 שעות ביום. בפועל רוב הילדים ישנים פחות מהמומלץ. ככל שהילדים מתבגרים השינה שלהם מתחזקת, המעברים בין מחזורי השינה מתחזקים ולכן ישנן פחות יקיצות באופן טבעי. אבל אל תחשבו שבעיות השינה עוברות עם הגיל- זה לא תמיד המצב!
כמה מבניכם ההורים דוחים את שעת השינה שלכם למרות העייפות הגדולה? כמה מכם לא מצליחים להירדם בלי טלויזיה דולקת, ספר, שיחות ליליות בטלפון, סריקת הפייסבוק? כן, כן, גם לנו המבוגרים יש קשיים להרדים את עצמנו, הרבה פעמים זה קורה כיוון שלא למדנו להרדים את עצמנו בתור ילדים.
ילד שמצליח להרדים את עצמו לבד, יוכל להרדים את עצמו במחזורי השינה השונים של הלילה . הקשיים באים לידי ביטוי בהירדמות הראשונית של תחילת השינה וביקיצה לפנות בוקר, אז הורמון השינה בגוף מתחיל לרדת והילדים אינם מצליחים לחזור לישון.
יתר על כן, בגילאי 2-5 הקשיים בהירדמות משתלבים עם בדיקת גבולות של הגיל. בזמן זה ההורים עייפים אחרי העבודה, לעיתים עם רגשות אשמה על יום שלם שלא היו עם הילדים ורצון לפצות אותם. הילדים שלא יודעים כיצד להרדים את עצמם, מתחילים לצאת מהמיטה, לטייל בבית ולנסות להשיג את תשומת לב ההורים בדרכים שונות.
למה בכלל יש הפרעות שינה?
לפעמים קיימת "הפרעה גופנית" כלשהי כגון, מחלה, תזונה, גזים, שיניים, לבוש חם או קר.
שעון ביולוגי: כדי שילד יהיה מוכן ללכת לישון הוא צריך שהשעון הביולוגי יאותת לו על כך. השעון הביולוגי שונה בין ילדים שונים. יש טיפוסי בוקר וטיפוסי לילה. שינוי השעון הביולוגי צריך להיעשות בהדרגה. כל פעם להזיז מעט את השעות.
חרדת פרידה: בסביבות גיל 8 חודשים מתחילה חרדת הפרידה מהדמות המשמעותית לילד. ההליכה לישון משמעה פרידה משמעותית של התינוק מההורים שלו. האיחוד המחודש כל בוקר מבסס את תחושת הביטחון שלו מחדש. חזרתיות ועקביות בתהליך מאוד חשובים.
קושי של הילד להרגיע את עצמו: חפצי מעבר, בובות, מוזיקה- מאוד עוזרים.
ביעותי לילה- מתחיל כבר מהשנה הראשונה ועובר עם הגיל לקראת גיל 3. המלצתי במצב זה הינה להרגיע את הילד ולחזור לשינה. במידה וזה קורה שוב, חזרו על אותה הפעולה.
פחדי לילה- פחדים מחלומות מתחילים בסביבות גיל 4. הפחד מאפיין את השלב ההתפתחותי בגיל זה. חשוב לדבר על הפחדים ולמצוא פתרונות יצירתיים (בחלק השני של הכתבה נרחיב על זה).
טוב, אז קדימה לעבודה- איך נחזיר לילדים (ולעצמנו) את השינה?
הגדרת כללים ברורים מראש: חשוב לשבת עם הילדים ולהגדיר כללים מראש המתאימים לאופי המשפחה. לדוג' אם הילד נכנס למיטה ונזכר שהוא רעב, הגדירו לו מראש שאוכלים רק בזמן ארוחת הערב (ותתזכרו אותו גם בזמן הארוחה) אחרת הארוחה הבאה תהיה רק בבוקר(טיפ- בננה נהדרת בערב ועוזרת להרגעת המוח), פיפי עושים לפני שנכנסים למיטה ולא אחרי, בלילה לא עוברים למיטת ההורים וכדומה... חשוב לעמוד בהחלטות ולהיות ברורים, עקביים ומסונכרנים במסרים שלכם. כל אחד בכללים שבחר (ילדים להורים עם קושי בהצבת גבולות יתקשו להירדם לבד).
חיזוקים: חיזוקים עוזרים לשמירת הכללים לטווח הארוך. חזקו את הילדים על הצלחות קטנות ("הלילה קמת רק 5 פעמים. אלוף!! אני בטוחה שמחר נצליח לקום פחות") וגדולות ("שמתי לב שהלילה לא הגעת אלינו למיטה, נראה שישנת ממש טוב") ובכך תפתחו אצלם תחושת מסוגלות וביטחון.
שעת שינה: רצוי שהילדים ילכו לישון בשעה יחסית קבועה בה הם לא עייפים מדי אך גם לא מאוד ערניים. "לעייף" את הילדים זו לא תמיד הדרך הנכונה לעזור להם ללמוד להירדם לבד.
טקס לילי: טקס לילי קבוע ובשעה קבועה, נעים ומוכר שחוזר על עצמו ואישי לכל אחד מהילדים יכול להיות חוויה משותפת להורים ולילדים ולהפחית חששות ופחדים. ארוחת ערב מסודרת, מקלחת מהנה, סיפור נעים, מוזיקה מרגיעה וקבועה של שינה. ניתן לשבת מספר דקות ליד הילד, לאחל לילה טוב וחיבוק ולצאת מהחדר. אני לא מאמינה שצריך להשאיר אותם בוכים ומתוסכלים אלא לעשות זאת בהדרגה.
שיתוף: כדאי לעשות את תהליך לימוד ההשכבה בחלוקה עם בן / בת הזוג כיוון שזה תהליך שדורש כח וסבלנות וצריך להיות נחושים ואוהבים בכל התהליך.
אורות: כיבוי אורות חשוב מאוד לפיתוח המלטונין- הורמון העוזר לשינה. כל אור מפחית בגוף את ייצור המלטונין. לכן ניתן לשים אור חלש אך לזכור לכבות אותו בשלב מאוחר יותר כדי לעזור לשנת לילה טובה יותר.
שיטת 5 הדקות: לאחר סיום טקס ההשכבה, כיבוי האורות ונשיקת לילה טוב, יוצאים מהחדר. אם הילד בוכה, מחכים 5 דקות מלאות ואז חוזרים לחדר, מרגיעים, משכיבים שוב ללא מילים ושוב יוצאים מהחדר. כך עד שהוא נרדם. זהו מסר שאנחנו פה בשביל הילד אך גם מאפשרים לו להירגע בכוחות עצמו.
מיטת ההורים: ישנן משפחות הבוחרות לישון שינה משותפת. אך אם זה לא כך אצלכם והילדים מחפשים מגע וקרבה בלילה על ידי הגעה למיטת ההורים, בין אם זה מביעותי לילה, פחדי לילה, תשומת לב או בעיית גבולות, יש להחזיר את הילד למיטה בלי הרבה דיבורים ובלי לוותר- גם אם זה אומר כמה לילות טובים עם שינה רצוצה. בסוף זה ממש משתלם!
חשוב לזכור כי שינה הינה צורך פזיולוגי כמו מים וחמצן. היא משפיעה על בריאותו הנפשית והפיזית של הילד (והמבוגר). חסך בשינה עלול לפגוע בתפקודו של הילד במהלך היום ולהשפיע על התפתחותו הקוגניטיבית, הפיזית והבריאותית של הילד, לעכב גדילה ולגרום לבעיות ריכוז, קשב והתפרצויות זעם. מצב של חוסר שינה אצל הילדים גורם גם לעייפות של שאר בני המשפחה ומשפיע על המתחים בבית ובעבודה. על כן, עזרה לילד בשינה טובה ורציפה חשובה מאוד למערכת המשפחתית כולה.
# בכתבה השנייה על שינה, נסקור את פחדי הלילה ומה ניתן לעשות איתם וגם טיפ יצירתי ומגבש לחלומות מתוקים.
אור שוורץ- יועצת חינוכית, מדריכה ומלווה הורים בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה ותקשורת רגשית.
creativefamily.co.il