"אמא אני מאוהבת" אמרה לי הבת שלי בעיניים נוצצות. לצידה עמד אבא שלה פעור עיניים ופה, מביט בי במבט מבוהל ושואל "מה?? היא רק בת שמונה!" והקטנה גדולה הזאת, שהתחילה את טרום גיל ההתבגרות שלה ממשיכה: "את חושבת שאני אהיה מאוהבת בו כל החיים?" והחיוך מרוח לה על הפנים. אז שאלתי אותה מה קרה לשניים הקודמים שהיא הייתה מאוהבת בהם מקודם? "אמא כולן היו מאוהבות בהם, אבל זה עבר לי" היא אמרה והלכה לה בצחקוקים. אני התפניתי להרגיע את אבא שלה הדואג שהכל בסדר וזה טבעי ושלא צריך להתחיל להוציא את הדלתות.
הילדה שלנו גדלה ואיתה מגיעה ההתאהבות הילדית, מציאת עניין במין השני ולא רק משפטי ה- "איכס בנים". בגילאי 8-9 מתחילות ההתאהבויות הקטנות, החיזורים, הצחקוקים בין הבנות לבנים ("אמא אנחנו מסתתרות כשהוא מגיע וצוחקות") ובהדרגה זה ממשיך לחברות בין בנים לבנות, זמן בילוי משותף ובהמשך בגיל ההתבגרות גם לזוגיות. ההתאהבות בגיל הזה היא מאוד חמודה ומצחיקה עבורנו, אבל עבורם היא משמעותית. היא לא מבוססת על אלמנטים מיניים של ילדים או משיכה מינית חיצונית, אלא על הרצון לבלות עם מישהו שדומה לנו באופי או שהיינו רוצים להידמות לו באופי. זה שלב התפתחותי שמביא איתו את כל מגוון הרגשות משמחה ואהבה ועד עצב ואכזבה. בגיל הזה הילדים מפחדים להגיד לאחר שהם מאוהבים בו, הם מפחדים מתחושה שאינה הדדית ושיכאב להם. זו תחושה מרגשת ומפחידה בו זמנית- כמו לנו המבוגרים. לא תמיד הילדים יודעים מה לעשות עם החברות הזאת, לפעמים הם מנהלים קשר חברי לכל דבר, נפגשים, משחקים והולכים ביחד לחוגים, ולפעמים הם מפסיקים לדבר מיד אחרי מתוך מבוכה וחוסר הבנה של מה עושים.
ההתאהבות הזאת היא חיובית מאוד מבחינה התפתחותית ואף חלק מזיכרונות הילדות שלנו לאורך השנים. חשוב לא להקניט בציניות או להגיד אמירות ממקום של בהלה ("תראו, תראו- התינוקת שלנו מאוהבת", "מה פתאום מאוהבת, את רק ילדה" ). זה מקום עבור הילד שלנו לפתח כישורים חברתיים ורגשיים. המקום שלנו כהורים הוא להקשיב, לחזק ולהעשיר: "איזה כיף לך שאת מאוהבת", "במה הוא מוצא חן בעינייך?", "מה היית רוצה לעשות אם תיפגשו?", "יש לכם דברים משותפים שאתם שניכם אוהבים?" כדאי לשתף אותם איך היה אצלנו בתור ילדים (אני קיבלתי הצעת חברות על פתק בכיתה ג', בדיוק כשהייתי בגילה ויום למחרת הילד הזה הציע חברות למישהי אחרת), איך הרגשנו, מה עשינו... וזה יעזור לנו להבין אותם יותר, לתת להם תחושה שאפשר לבוא ולדבר איתנו ושיש מי שיקשיב- ואני מקשיבה, נמצאת שם כשהיא תרצה לחזור ולדבר על זה או כשהיא תרגיש רגשות לא תמיד נעימים ותצטרך את החיבוק.
בגיל הזה, ההתאהבויות האלה נשארות בדרך כלל ברמת האמירה והתחושה ופחות במעשי. למעשה כפי שהבת שלי הסבירה: "אמא, זה בסדר שיהיה לי חבר בן כמו שיש לי חברה בת, נכון?". ואני מחייכת, מאושרת שהיא יודעת לאהוב (ויודעת כמה אנחנו אוהבים אותה)- זה הרי אחד הדברים החשובים ביותר שאני מאחלת לכל אחד מילדיי- לאהוב ולהיות נאהב.
אור שוורץ- כהן, מדריכת הורים, מנחה פדגוגית לצוותי חינוך, מרצה ונחת סדנאות בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה ותקשורת רגשית.
054-2-333443