ילדים לעיתים מתחצפים אלינו ההורים, מגיבים אלינו בצורה לא מכבדת ואנחנו לא תמיד יודעים מה לעשות.
אנחנו צועקים עליהם שאסור להתחצף ושולחים אותם להירגע.
אך האם זו באמת הדרך? האם הילדים שלנו עושים לנו דווקא?
ילדים לא עושים לנו דווקא!
כחלק מהצמיחה וההתבגרות שלהם, הילדים לומדים לגלות את עצמם, את המקום שלהם, את המותר והאסור. הם מחפשים אחר העצמאות שלהם ובאופן טבעי יחצו גבולות ויתנהגו בדרכים השונות מהכללים אותם אנו מנהיגים בביתנו.
כשהילדים מרגישים מתוסכלים, עייפים וחסרי יכולת- זה המקום בו הם יתפרצו מולנו במיוחד. זה קורה כי אנחנו ההורים, מהווים את המקום הבטוח עבורם- מקום בו גם כשכועסים מאוד, עדיין נישאר איתם, נאהב אותם. זה חלק מאוד טבעי והכרחי ללמידה שלהם וזה המקום שלנו להבין שזה לא נעשה במכוון כלפינו כדי לפגוע בנו- אלא כי הם מוצפים ברגשות שונים, בחיפוש עצמי והם מנסים למצוא את הדרך הנכונה עבורם.
עלינו לקחת נשימה (כן זה קשה, אנחנו גם מוצפים ועמוסים) ולהפוך את הרגעים הללו להזדמנויות ללמד את הילדים אלטרנטיבות חיוביות- מה כן ניתן לעשות, איך אנחנו בבית שלנו מתייחסים אחד לשני בצורה מכבדת. הלמידה הזאת מצריכה אותנו להוות דוגמא אישית על יד כך שנכבד גם אותם בחזרה.
ומה קורה שהם לא מכבדים את הכללים ולא מתייחסים אליהם בכבוד?
חוסר כבוד כלפינו מגיע כשיש מחלוקת או מאבקי כוח לגבי דברים מסויימים: "תסגור את המסכים", "את לא יוצאת ככה מהבית", "תוריד את הצלחת מהשולחן", "תסדרי את המשחקים"...
כשאנחנו הדמות הסמכותית בבית, הילדים מרגישים לעיתים חסרי כוח להחליט ולקבוע עבור עצמם. לכן, הם מנסים להשיג כוח ולהתגבר על התסכול שלהם באמצעות מילים או התנהגויות כעוסות ולא נעימות : "לא רוצה- את תסדרי את זה", "לא רוצה ללבוש משהו אחר", "אין מצב! אני חייב לסיים את המשחק הזה בפלייסטיישן"...
אבל האמת, כדי שהם ילמדו כיצד להגיב לרגשות של כעס באופן שקול ומכבד- הם צריכים לרכוש את כל חמשת הכלים להתנהגות רגשית חברתית:
מודעות עצמית
שליטה עצמית
מודעות סביבתית
מיומנויות חברתיות
החלטות שקולות
הילדים שלנו לא נולדים עם הכלים הללו, גם אנחנו לא נולדנו איתם! הם רוכשים את הכלים האלה מהתנסויות שונות, חוויות וסיטואציות בחייהם.
אם ניכנס בהם ראש בראש כדי להשיג בעצמנו כוח עליהם, ניצור מעגל שלילי וקצר בתקשורת שלנו עם הילדים. מה שיוביל בסוף להתפרצויות קשות משני הצדדים, עונשים ורגשות אשמה.
לעיתים, מרגישים שרק באמצעות עונשים וצעקות הילדים ילמדו מה ואיך צריך להתנהג אך זו בדיוק הדרך שתוביל את הילדים שלנו להתפרצויות, קשיים וחוסר ויסות רגשי.
מצד שני, הדרך שבה אנחנו נגיב לסיטואציה, היא זו שתוכל ללמד אותם את המיומנויות הללו. התגובות שלנו יכולות להראות לילדים תגובות מווסתות לכעס ותסכול ואת היכולת למצוא דרך אחרת להחליט על דרכם.
אנחנו צריכים לזכור שבמסע החיים של הילדים, אנחנו רוצים שיהיו להם כלים להכיר את עצמם, לאהוב את הדרך שלהם, להחליט על עצמם ובעצמם. לעמוד על הצרכים והרצונות שלהם ולדעת להתפשר כשצריך. הם יוכלו לעשות זאת בלמידות הקטנות של החיים- בעיקר בבית, מולנו ומול האנשים המשמעותיים בחייהם.
כלומר, אם נגיב לילדים באופן חיובי, ולא נחשוב כל הזמן - "הוא עושה לי דווקא!" , נוכל ללמד את הילדים גישה שונה ודרך שונה לתגובה. נאפשר להם להביע את עצמם, נהיה אסרטיביים ונדבר על מה נעים לנו או לא נעים לנו:
"לא נעים לי שמדברים אלי ככה", "בבית שלנו אנחנו משוחחים בכבוד אחד עם השני- אתה רוצה לנסות לענות לי שוב בצורה אחרת?"
והכי חשוב- ניתן להם מידי פעם לנצח במלחמות הקטנות כדי ללמד אותם שבדרך חיובית ניתן להשיג את הדברים שחשובים לנו בחיים:
"עכשיו שביקשת כל כך יפה עוד זמן מסך, אני מסכימה עוד חמש דקות אחרונות וזהו", "עכשיו שביקשת בצורה נעימה שאבוא לעזור לך לסדר, אני מיד מגיעה לעשות איתך יחד".
אז איך עושים את זה?
1. עוזרים לילדים להכיר את הרגשות השונים ובאילו מצבים הם מופיעים (פחד, קנאה, תסכול, כעס...) דרך שיום הרגשות בסיטואציות השונות. "שמתי לב שהפנים שלך נעשות אדומות כשאת כועסת והגוף שלך מכווץ" , "ראיתי היום בגינה שלא היה לך עם מי לשחק והיית עצוב ומתוסכל".
2. נכיר בעצמנו את הרגשות השונים שעולים אצלנו בסיטואציות שונות ונבדוק עם עצמנו למה זה קורה. האם היה לי יום קשה בעבודה?, האם אני מרגיש שאין לי מספיק כלים כהורה?, האם אני רעב או עייף ולכן אני צועק ככה?
3. נהיה המודל של הילדים שלנו להתנהגות חיובית בסיטואציות לא פשוטות. נגיב בצורה שקולה במצבים של כעס ותסכול, נדבר על הרגשות והתחושות שלנו ונציב לילדים גבולות בצורה אסרטיבית אך מחבקת.
4. נלמד יחד עם הילדים מה עוזר לכל אחד מאיתנו להירגע: לנשום נשימות עמוקות, לשתות מים, לשמוע שיר שאוהבים, לצייר, לנוח כמה דקות לבד... כל אחד יסביר לשני מה עוזר לו וכך נוכל להשתמש בזה ברגעים שהרגשות הקשים עולים ומציפים.
בהצלחה!
אור שוורץ- כהן, יועצת חינוכית משפחתית, מדריכת הורים, מנחה פדגוגית לצוותי חינוך, מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך CBT ואומנות, מרצה ומנחת סדנאות בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. .
054-2-333443