קָנוּ לִי סֵפֶל עִם חוֹר וְנַעַל שֶׁהוֹלֶכֶת לְאָחוֹר. קָנוּ לִי צֶבַע אָדֹם שֶׁצוֹבֵעַ שָׁחוֹר. קָנוּ לִי סַרְגֵל לֹא יָשָׁר וְעִפָּרוֹן קָצָר. כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב בּוֹ אֲנִי נִדְקָר. קָנוּ לִי רְאִי מוּזָר. כְּשֶאֲנִי מִסְתַּכֵּל בּוֹ אֲנִי לֹא רוֹאֶה אוֹתִי אֲנִי רוֹאֶה עַכְבָּר.
"הראי והעכבר" מתוך: הספר הגדול של שלומית כהן-אסיף, עם עובד, תל אביב 1991
ילדים קטנים עסוקים ברובד הקונקרטי והמוחשי של החיים. ההשתקפות שלהם בראי היא אחד מהגילויים המוחשיים והמיוחדים שהם נתקלים בו. הראי אצל ילדים מאפשר להם מפגש מיוחד עם מי שהם, חיצונית ופנימית. במפגשים מול הראי הם יכולים להכיר את עצמם מבחינה חיצונית וגם להכיר את עצמם באופן הרגשי יותר- את מי שהם מאמינים שהם. כלומר לשקף לעצמם את רגשותיהם, לראות את עצמם צוחקים, בוכים, את השמחה ואת הכאב.
השיר הזה מאוד נוגע בי כשאני קוראת אותו. מה הביא את הילד להרגיש כל כך לא מוצלח, לחיות בתוך מחשבות כל כך לא חיוביות שמובילות אותו לכשלונות. הוא הולך לאחור, נדקר והכל צובע בשחור. לבסוף, במראה (ראי הנפש) הוא רואה עכבר (חיה שהסמל שלה היא לרוב יצור קטן, פוחד, לא אהוב). הדימוי העצמי שלו לגבי עצמו הוא מאוד לא חיובי ועל כן, כך הוא גם רואה את עצמו ומאמין שאכן הוא כזה. כדור השלג הזה עלול לגדול ולגדול אם לא ניתן לו את הכלים לראות את עצמו באור חיובי יותר, לאהוב את עצמו ואת מה שישתקף אליו בראי.
דימוי עצמי אצל ילדים מושפע רבות מהסביבה בה הם חיים. מהאמירות שאנו אומרים (או לא אומרים) לילדים, מיחס ל"כשלונות" שלהם, להצלחות שלהם, לשמחה שלהם ולכאב.
איך הכל מתחיל?
הדימוי העצמי נבנה בשנות החיים הראשונות דרך האינטראקציה של התינוק לסביבה בה הוא נמצא. האינטראקציה באה לידי ביטוי במרכיב פיזי, רגשי, קוגניטיבי וחברתי. כל אינטראקציה או חוסר אינטראקציה שהתינוק חווה משפיעים על הדימוי העצמי שלו. כל מגע, התייחסות, קולות ומגע שהתינוק מקבל, בונה אצלו את הדימוי שלו מתוך עיני הסביבה. התינוק מפנים את הדרך שבה ההורה מתייחס אליו, כמרכיב בדימוי העצמי שלו. תינוק שמקבל יחס מספק תופס את עצמו כמישהו שראוי לטיפול הזה.
ההורים משמשים מעין מראה למה שהתינוק חושב ויחשוב על עצמו בעתיד. תינוק שלא מספקים את צרכיו (כל הארבעה ולא רק הפיזיים), יבנה דימוי שאינו ראוי לכך (שאינו אהוב, שאינו חכם, שאינו יכול לרכוש חברים ועוד).
דימוי חיצוני כמשפיע על הדימוי העצמי שלנו
כמה פעמים ביום אתם אומרים לילדיכם או שאחרים אומרים להם : "אך, יפה שלי, מהממת", "איזה חתיך אתה, וואוו", "השמלה שלך מדהימה!", "יפה כמו אמא" "דוגמן עולמי" ועוד אמירות שכולנו אומרים באהבה ובתמימות. לרוב גם באמת מאמינים שפרי חלצינו הם המושלמים שבתבל (מה? לא?!!).
המראה החיצוני מעסיק ילדים ומבוגרים כאחד. הראי, כמו בשיר, למעשה משקף את האמונה שלנו ושל אחרים על עצמנו. בעולמנו כיום, חלק נרחב מההערכה העצמית קשורה ליופי, גובה, משקל ועוד. אצל ילדים רבים, הדימוי העצמי מתפתח על בסיס הדימוי הגופני שלהם.
מחקרים מצאו כי ילד בעל דימוי גוף חיובי, יגלה מעורבות חברתית, עצמאות ויוזמה ויהיה בעל מוטיבציה להשיג את רצונותיו.
להורים, למטפלת, לגננות ולאנשים הקרובים והמשמעותיים לילד יש משקל רב בעיצוב ובחיזוק הדימוי של הילד, מניעת חרדות ותחושת כישלון עצמי וביטחון ביכולת שלו להצליח.
רגע! אז מה עושים כדי לחזק את הדימוי העצמי?
הילד הצעיר מתעניין בגופו. על כן, חשוב לטפח אצל הילד מודעות לגופו כך שתגבר הערכתו העצמית. חשוב לשוחח עם הילד על הגוף שלו. להסביר לו שהגוף שלו הוא ברשותו והוא זה המחליט עליו- נתינת שליטה בגוף וחיבור של הפנים לחוץ.
כדאי לתת לילד להתנסות בפעילויות עצמאיות כבר מגיל צעיר בהתאם ליכולות המתאימות לגיל ולילד עצמו- לאכול לבד (כן גם אם כל הרצפה אוכלת יחד איתו!), להתלבש לבד (גם אם הוא לובש את החולצה הפוך והמכנסיים הפכו לחצאית), לסדר את המשחקים, לעזור לערוך את השולחן, לבשל אתכם, לעזור לקפל כביסה ולהכניס לארון (אז אולי לא תמצאו את החולצה האהובה כמה ימים), לצחצח שיניים ועוד. כל דבר שהילד יכול לעזור בו ולהיות אחראי עליו תורם לדימוי העצמי שלו כיוון שהוא מרגיש שסומכים עליו ובוטחים בו. שיש לו יכולת. ילד שעושים עבורו הכל, יתקשה לפתח תחושה זו.
חיזוקים חיוביים והערכה: יש לכך משמעות גדולה לדימוי העצמי של הילד. כדאי לחזק ולהעריך את הדרך בה הילד ביצע את הפעולות ולא את הילד עצמו לדוג: "אני רואה שאתה מצליח להתלבש לבד", "סידרת במקצועיות את החדר", "יפה! מזגת לבד את המים, נשפך אבל זה בסדר". בנוסף, כאשר לא מרוצים ממשהו, גם אז יש להתייחס למעשה שהילד עשה ולא לילד עצמו. טיפ הקסם שלי פה הוא לתת לילד הרגשה שרואים את הדברים החיוביים שהוא עושה כל הזמן. דוג: הילדה לא אוהבת להכין שיעורי בית, היא ניגשת לתיק להוציא משהו. עוד לפני שהיא עושה זאת תגידו בקול רם "וואוו את מכינה שיעורים בלי שביקשתי בכלל- איך אני גאה בך!"- עכשיו גם אם היא לא רצתה להכין את השיעורים היא תכין, כי ההערכה החיובית חשובה מאוד. הילד לא אוהב להתלבש לבד- גם אם הוא גרב גרב אחת לבד, תגידו בקול רם- "יואו איזה אלוף אתה! הצלחת! כל הכבוד". למחרת הוא כבר יגרוב שתיים, אח"כ זה ילך ויגדל עם ההערכה שלכם. הילד ידע שרואים את הטוב שבו, אז הוא יגדיל את הטוב הזה.
ילדים לומדים מתוך התגובות שלנו. אם לילד נשפך האוכל על הרצפה ואנחנו נגער בו על כך "אוי נו באמת!! עכשיו צריך לנקות הכל" הדימוי העצמי שלו יצנח, הוא יבין מכך שהוא קטן ולא אחראי והוא יפחד להתנסות שוב. אם נאמר לו, "זה קורה, בוא ננקה את זה ביחד" הוא יחשוב שזה משהו שיכול לקרות לכולם וניתן לתקן זאת ולנסות שוב. שיש בכוחו לעשות משהו בנידון.
עידוד ברגעים קשים: כאשר הילד מאוכזב, מתוסכל, עצוב חשוב לו מאוד ואף יותר לשמוע מילות עידוד. איך נדע מה לעשות ומה לומר? לכל אחד יעזור דבר אחר, חיבוק, נשיקה, הקשבה, שינוי אוירה. הכי פשוט זה לנסות לשאול: "מה יעזור לך עכשיו?" ולעזור מהמקום של הילד. ואם אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לעודד באותו הרגע, להשתדל לא לפגוע או להעליב ולשוחח כשכולם נרגעים.
צריך לשים לב לשפת הגוף שלנו. גם אם המילים "נכונות" אך שפת הגוף מראה את ההפך- זה מה שהילד יקלוט מאיתנו. גם אם נגיד על כוס החלב שנשפכה על השטיח החדש "אוי זה קורה בוא ננקה ביחד" אך שפת הגוף תהיה כעוסה ומאוכזבת- זה מה שיעבור לילד.
שתפו את הילדים בחייכם, ספרו על הקשיים שקרו לכם באותו יום, אכזבה ממשהו, כעס וכדומה. ספרו מה עשיתם ומה יעזור לכם לשפר את הרגשתכם. התייעצו איתם מה לדעתם כדאי לעשות. דרך זו תעצים אותם ותיתן להם תחושה של יכולת. ולפעמים יהיו להם רעיונות נהדרים שלא חשבתם עליהם!
הביטו בראי לפני השינה ואמרו עם הילדים שלושה דברים חיוביים על עצמכם (כל אחד על עצמו) לפני שהולכים לישון. רשמו כל פעם לפחות אמירה אחת על פתק והכניסו לקופסת הכוחות (הוראות הכנה בפינה היצירתית שלנו בסוף המאמר).
העצמת לילה- לאחר שהילדים ישנים. גשו ולחשו באוזנם דברים מחזקים ומעצימים. לכל ילד מה שהוא הכי צריך. לתת המודע שלנו יש המון כוח להשפיע על המודע שלנו.
הכנת קופסת כוחות:
חומרים:
- קופסת קורנפלקס
- צבעים (גואש / פנדה / מים /טושים)
- מדבקות
- ניירות צבעוניים יפים
- סקוטש זכר ונקבה
- קשים צבעוניים
- תמונה של הילד/ה
- מספריים
- דבק
הכנה:
1. גוזרים בצידי קופסת הקורנפלקס עד לפתיחה שטוחה של הקרטון.
2. מדביקים עם הילד את התמונה שלו (או ראי קטן בו הוא יכול לראות את עצמו). מכינים מהקשים מסגרת לתמונה ונותנים לילד להדביק, לצבוע ולקשט להנאתו.
3. בסיום, מחכים שהכל יתייבש וסוגרים את הקופסא לצד השני, כך שיראו את היצירה. יוצרים פתח להכנסת פתקי הכוחות עם מספריים
4. מביטים בראי לפני השינה, מקשיבים לילד ולכוחות שהוא מאמין שיש בו (עוזרים אם צריך). רושמים על פתק ומכניסים לקופסא
אור שוורץ- יועצת חינוכית, מדריכה ומלווה הורים בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה ותקשורת רגשית.
creativefamily.co.il