"עמוק עָמוֹק בְּתוֹך הַגוּף שׁוֹכֵנֶת לה הנפש. אִישׁ עוֹד לֹא ראָה אוֹתָה ,
אָבַל כּוּלם יוֹדְעִים שׁהִיא קַיֶימֶת.
כְּשׁמִישׁהוּ אוֹהֵב אוֹתָנוּ, מְקַפֶּצֶת לה צִיפּוֹר הַנֶפֶשׁ בְּדִילוּגִים קְטַנִים וְעלִיזִים,
קדִימָה וְאָחוֹרַה, הלוֹך וָשׁוֹב...
כּשׁמִישׁהוּ כּוֹעֵס עָלֵינוּ מִתְכָּנסת לה צִיפּוֹר הַנֶפֶשׁ בְּתוֹך עַצְמָה, וְהִיא שְׁקֵטָה ועצוּבָה...
וּכְשׁמִשׁהוּ מְחַבֵּק אוֹתָנוּ , צִיפּוֹר הַנֶפֶשׁ הַשׁוֹכֶנֶת עָמוֹק, עָמוֹק בְּתוֹך גוּפֵנוּ, גְדֵלָה וּגְדֵלָה,
עָד שֵׁהִיא ממַלְאָה כִּמְעַט אֶת כֹּל הַמָקוֹם שבְּתוֹכֵנוּ. עָד כְּדֵי כַּך טוֹב לַה בַּחִיבּוּק...
וּמַה שֶׁהֲכִי חָשׁוּב - זֶה לְהַאֲזִין הֵיטֵב לַצִיפּוֹר... הִיא רוֹצָה לְסַפֵּר לָנוּ עַל הַרְגָשׁוֹת שֶׁנְעוּלוֹת בַּמְגֵרוֹת שֶׁבְּתוֹכָה".
חלקים מתוך- "ציפור הנפש"- מיכל סנונית
כשעברנו לברלין, זה לא היה פשוט לילדודס שלי. הם חוו את המעבר עם בליל של רגשות שבאו לידי ביטוי בצעקות, בכיות ללא סיבה וחוסר מנוחה. לא תמיד היה קל למצוא את הסיבה. אלה יכלו להיות געגועים למה שהשארנו מאחור, או כעס עלינו כי עשינו את ההחלטה על המעבר. אמנם על פניו זה נראה שגיא כועס או עצוב. אבל בשיחה על רגשות, הבנתי שהוא דווקא רואה בשינוי המקום מעין הרפתקאה. הוא מתרגש מאד לקראת הדברים החדשים שיפגוש וגם חושש מהשפה, מחברים חדשים ובכלל מהלא נודע. היכולת להבין מה בדיוק הוא מרגיש עזרה לנו לעשות דברים אחרת כדי להפיג את החשש הזה(להכיר לו חברים, לתת לו עזרה בשפה, להראות לו תמונות וכד') ולא להיפגע מהכעס שלו.
חשוב להבין כי ברגע שאנחנו נחשפים לגירוי מסוים, מיד צף ועולה רגש כלשהו ללא שליטה של הגוף. לנו כבני אדם, יש יכולת להבין באותו רגע מה אנחנו מרגישים, לעבד את החוויה ולהחליט כיצד נגיב. אם משהו מכעיס אותנו לדוג', מיד יצוף רגש הכעס, ויחד עם זאת, בידינו היכולת לחשוב איך נתמודד עם הכעס הזה וכיצד נגיב.
זה לא פשוט, בעיקר אצל ילדים, וצריך ללמוד לעשות זאת! כדי שילדים ידברו על רגשות, הם צריכים להרגיש בטוחים ומוגנים ולהאמין שמי ששומע אותם באמת מקשיב להם ולא שופט אותם. החינוך לדיבור על רגשות מתחיל מגיל צעיר ומתפתח עם הבשלות הרגשית של הילד כך שהילדים יכולים להתרגל לשוחח על הרגשות ולא להסתירם.
כיצד נעודד את הילדים להביע את רגשותיהם?
לילדים שלנו יש עולם שלם של רגשות שמגיע בעוצמות שונות ומושפע מגורמים חיצוניים ופנימיים רבים. לנו כהורים, חשוב שהילדים שלנו יכירו את הרגשות שלהם, ידעו לבטא אותם באופן מדויק וברור ולפי זה יחליטו מהי הדרך הנכונה להתמודדות. אבל ילדים לא תמיד יודעים איך להגיב לרגשות בצורה נכונה, לא חשוב אם הרגש הוא חיובי או שלילי. אם לדוג', הילד שלי עכשיו כועס מאוד או מאוכזב הוא יכול להביע את זה בהמון דרכים שלא תמיד נעימות לסביבה ולעצמו כמו: צרחות, בכי הסטרי, רקיעות רגליים, התכנסות עצמית או אפילו אלימות, אבל גם אם הוא כרגע שמח מאוד או מתרגש לקראת משהו גדול הוא עלול להגיב בצעקות, חוסר ריכוז או הצקות. לא תמיד קל לילדים להבין איזה רגש דוחף אותם להתנהגות כזאת ושיש אפשרות להגיב לרגשות האלה באופן שונה (האמת שגם למבוגרים זה לא תמיד פשוט להבין).
אז איך נעשה זאת?
נעזור להם לזהות את הרגשות שמתעוררים בהם ולבטא אותם (להבחין בין כעס לעצב, בין תסכול להתרגשות וכדומה) מה עושים? לשיים לילד את הרגש- (לדוג')" אני רואה שאתה כועס עכשיו (שכעסת מקודם)" ולנסות לחשוב על דרכים להתמודד עם הרגש- "בוא נחשוב ביחד מה אפשר לעשות". במקביל גם חשוב לפתח את היכולת של הילד לזהות את הרגשות של האחר ולהיות אמפתי.
ניתן דוגמא אישית: אנו צריכים להתבונן גם על עצמנו ההורים, על הדוגמא האישית שאנו מעבירים לילדים בהתמודדותנו עם הרגשות והתחושות שאנו מרגישים. מה אנחנו עושים כשאנחנו כועסים, מפחדים, מתאכזבים או מתרגשים? האם אנחנו מדחיקים את הרגשות או מדברים עליהם בגלוי? כיצד אנחנו מתייחסים לתחושות של הילדים שלנו, האם אנחנו מדביקים להם תוויות- פחדנים? בכיינים? מופרעים? חצופים? וכך מלמדים אותם לא לחשוף את רגשותיהם? לא תאמינו כמה הילדים קולטים, מבינים ומחקים אתנו בדרכי ההתמודדות עם סיטואציות רגשיות וחברתיות.
ניתן להם ליצור ולצייר: אני מאמינה שיצירה היא אחד הדברים המדהימים והטבעיים ביותר שעוזרים לפתוח מחסומים ולשחרר רגשות גם ללא מילים. ילדים המקבלים חומרי יצירה וחופש גמור ליצור, יביעו בעזרת החומרים את הרגשתם, תחושותיהם ויפיקו הנאה מעצם העשייה. נסו לתת לילדים טושים / צבעים / גואש /דבק וכדומה ותנו להם להביע את עצמם כדי לשחרר רגשות, אני ממליצה לשים ברקע מוזיקה נעימה. דרך נוספת לדרבן ילדים להביע את רגשותיהם היא לבקש מהם לצייר כל מה שעולה על דעתם, או, להציע להם לצייר נושא ספציפי ובסוף, אפשר לנסות לשוחח איתם על הציור.
נספר סיפורים: שירים וסיפורים המדברים על רגשות באופן ישיר או עקיף, עוזרים מאוד לפיתוח שיח רגשי. דרך ספרות הילדים, ניתן לשוחח על צד שלישי: הדמות שבסיפור או בשיר, איך היא מרגישה? כיצד ניתן לעזור לה? האם נתקלנו פעם במקרה כזה בגן או בביה"ס ומה עשינו?
אני ממליצה לקרוא את: "שפת הג'ירף", "מפתחות הקסם של דידי" "נונה קוראת מחשבות", "ציפור הנפש", "העץ הנדיב", "הארנב ממושי", "איתמר פוגש ארנב", "מה עושים כשכועסים" ויש עוד רבים וטובים.
נשתמש באוצר מילים רגשי: פשוט לתלות על המקרר ולהשתמש בחיי היום יום.
אהבה, קנאה, חרדה, שלווה, התלהבות, פחד, יאוש, תקוה, שמחה, התרגשות
צער, שנאה, רוגז, נאה, בלבול, זעם, אכזבה, עצב, גאוה, אדישות
נשוחח דרך בובות: שיחה דרך בובה עוזרת לילד להשיל מחסומים רגשיים ולשוחח עם הבובה על התחושות והרגשות. לילדים ניתנת אפשרות להביע ולפרוק רגשות על ידי העברתם לגורם שלישי, הבובה. כך ניתנת להם הזדמנות להזדהות עם הבובה שיכולה להביע רגשות "שליליים", שהם נרתעים מלהביע בעצמם, או להתנהג בדרכים אשר אינן מקובלות בדרך כלל. הם יכולים להביע כעס דרך הבובה, פחד וחששות. (בפינת היצירה נכין בובת רגש ודברים נוספים שעוזרים בשחרור רגשות).
נפעיל את הילדים בפעילות גופנית: דרך לפורקן מיידי של מתח, עצבנות, התרגשות וכעס היא פעילות גופנית. תעודדו ואף תנסו לקחת חלק עם הילדים במשחקים בהם יש שחרור גופני, כמו ריצה, משחקי כדור, תופסת, מלחמת כריות ועוד.
לתת לילדים להחליט: לשאול את הילדים מה עוזר להם להתמודד עם כעס, פחד, עצב או התרגשות. לרשום, לצייר או להוריד במחשב תמונות המתארות את מה שהם הציעו ולתלות בחדר שלהם. בזמן של כעס גדול למשל, לשלוח אותם לבחור דרך התמודדות שהם הציעו. (לדוג: לנשום עמוק ולספור עד 10, ללכת לבעוט בכדור, לקפוץ במקום עד שהכעס יוצא, לשתות מים, לדבר עם מישהו, לצייר את זה...)
יצירות בנושא רגשות:
1. קופסת הכעס: קוראים את הסיפור: "קופסת הכעסים של נמרוד" / דינה וולוך (תמצאו באינטרנט). בעקבות הסיפור, עוטפים קופסת נעליים בקרעי דפים בהירים. מבקשים מהילד לצייר פרצוף כועס ולקשט את הקופסא (אפשר לעזור לו במידת הצורך). לתוך הקופסא הילד יכול לצעוק ו"לזרוק" לשם את הכעס שלו. כך שהכעס יישאר בקופסא. בנוסף, בתוך הקופסא ניתן לשים דברים שמרגיעים את הילד כמו שמיכי, בובה אהובה, כדור לחיץ, שיר או סיפור שהוא אוהב שיעזרו לו להרגע.
2. פרצופי רגשות על אבנים: פעילות לשיחה על רגשות. מציירים פרצופי רגשות מצחיקים, פעילות משותפת משפחתית ומהנה. לאחר מכן מניחים את האבנים בסלסילה במקום נגיש לכולם (לא לקטנים מדי). כל פעם בזמן משפחתי משותף, בו מקיימים זמן שיחה על היום שעבר, כל אחד מבני המשפחה בוחר את האבן המתאימה לו ומסביר מה קרה לו היום ומדוע הרגיש כך.
באותו האופן ניתן להכין פה בהבעת רגשות שונים ולקיים את השיחה כאשר כל אחד בוחר פה רגש אחר ומספר על היום שלו או על מקרה שקרה לו.
3. הכנת בובת רגש:
חומרים:
גרב ישנה
חוטי צמר/ שערות צבעוניות
עיניים זזות (לא חובה)
לבד אדום, וורוד ושחור
דבק בדים / דבק דו"צ / E6000
הכנה:
חותכים מבד לֶבֶד אדום אליפסה בגודל כף היד שלכם.
גוזרים במספריים פתח בגרב (בחלק של אצבעות הרגליים) בגודל מעט קטן יותר מהאליפסה האדומה.
הופכים את הגרב ומדביקים בדבק את האליפסה מבד הלֶבֶד האדום בפתח שגזרנו (ניתן גם לתפור). לאחר הייבוש הופכים חזרה את הגרב.
מכניסים את היד ובודקים איפה למקם את העיניים. מדביקים את העיניים הזזות (או עיגול שחור של בד לֶבֶד).
הרי לכם בובת רגשות חמודה איתה ניתן לשוחח עם הילדים.
ניתן לשדרג ולהוסיף שערות מחוטי צמר או טריקו וכל מה שעולה בדמיונכם.
בובת רגש נוספת ניתן ליצור מבובה שיש בבית: לוקחים בובה רכה עם מילוי. פותחים פתח קטן בבטן או באחורי הבובה כך ניתן יהיה להכניס את היד ולהפעיל את הבובה. הילדים מאוד אוהבים את התוצאה :)
אור שוורץ- יועצת חינוכית, מדריכה ומלווה הורים בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה ותקשורת רגשית.
creativefamily.co.il