top of page
  • אור שוורץ

תהליך הגמילה- איך מתחילים לגמול? (חלק 2)


 

 

טוב תקשיבו, אמא ואבא חפרו לי כבר שבוע- סרטים, ספרים, שירים-

מתוך שינה אם תעירו אותי אני אדקלם לכם את השיר על הסיר!

הבנתי אותם, הם רוצים שאני אלך לדבר הזה עם החור הגדול- נו שירותים. אבל אל תגלו להם טוב? אני דווקא רוצה!

נמאס לי כל הזמן מהחיתול הנפוח הזה שכל הזמן רטוב לי בטוסיק ומלכלך אותי.

חוץ מזה שדנה, הילדה הכיייי חמודה בגן, כבר בלי חיתול ואני ממש רוצה שהיא תראה שגם אני גדול ומגניב (you know)

אז קדימה ביי- יש לי נאמבר טו...

 

גמילה ביום:

  1. אחרי הספרים והסרטים על גמילה, השיחות על פרידה מהחיתול ואחרי שהראנו לילד איך משתמשים בשירותים ומורידים מים, אנחנו מתארגנים על סופ"ש או כמה ימי חופש ומורידים את החיתול! (לפני שנ"צ ושנת לילה כדאי לשים חיתול בהתחלה, כשהגמילה ביום תתייצב ניתן יהיה לגמול משנ"צ ושנת לילה). ניתן להתחיל בהורדת החיתול לכמה שעות אחר הצהרים ולאחר מכן לפרקי זמן ארוכים יותר ויותר.

  2. מלבישים תחתונים שיתרגל וממשיכים בשגרה בתוך הבית! חשוב מדי פעם לשים לב לסימנים שמאותתים לנו שהילד עומד לעשות את צרכיו (מחזיק במפשעה, מתנדנד, מתקשה להתרכז במשחק, נמצא באזור הקבוע של הקקי שלו ועוד...). כשאנחנו רואים את הסימנים- להציע לילד לבוא לשירותים לעשות פיפי או קקי. בהתחלה אתם תזהו את הסימנים רק לאחר מעשה אבל זה ישתפר ואתם תצליחו לקחת אותו לסיר או לשירותים בזמן. הוא גם יבקש יותר ויותר בעצמו.

  3. בזמן הקבוע של היציאות (שבדקתם לפי שעון היציאות), להושיב את הילד על השירותים או הסיר וזה יגביר את הסיכוי להצלחה. כדאי שהילד יישב בסביבות 10 דקות בזמן כדי שפעילות המעיים תתחיל לעבוד. איך עושים את זה? יושבים לידו, שרים לו שירים, מקריאים לו סיפור, מצחיקים אותו ועושים מהישיבה בשירותים או בסיר זמן של כיף שיעזור לגמילה.

  4. חשוב לא להכריח אלא לומר: "אני רואה שיש לך פיפי/קקי- אולי נלך לעשות?", "אני אעצור את הטלויזיה או אשמור לך על המשחק עד שתסיים", בוא נלך יחד ונעשה פיפי- קודם אני ואז אתה" וכדומה... לא להכריח ולא להושיב בכוח. להגיד לו שהוא אחראי על גופו , שכדאי ללכת לשירותים- וגם אם הוא לא מוכן ללכת ומפספס שנייה אחרי, להמשיך להציע כשיש סימנים.

  5. אין צורך להזכיר לילד כל כמה דקות. אלה הצרכים שלו, אם הוא ירגיש שזה מגיע, זה באחריותו והוא צריך ללמוד להתפנות ולהזכיר לעצמו גם אם יהיו פספוסים. הפעמים שכן חשוב להזכיר , הן הפעמים שאנחנו לפני נסיעה ארוכה או פעילות ארוכה. ושוב- לא להכריח.

  6. אפשר להכין טבלת הצלחות לילדים מעל גיל 3. טבלה שבועית בה שמים מדבקה על הצלחות של הילד בגמילה. מתחילים בהצלחות קטנות ולאט לאט גדלים. למשל בהתחלה על הצלחה של פיפי בשירותים ויותר מאוחר, אם הילד נשאר יבש במהלך היום. – חשוב להתייחס רק להתנהגות חיובית ולהקפיד בנוסף על עידוד רגשי חיובי.

  7. שיתוף המסגרת החינוכית: הילד נמצא שעות רבות בתוך המסגרת החינוכית, לעיתים אף יותר מאשר בבית. חשוב שהמסגרת בה הילד נמצא תהיה עם מעורבות מלאה בתהליך הגמילה. כדאי שהצוות בגן יעודד את הילד ללכת לשירותים, ייתן חיזוקים חיוביים ועידוד על הצלחות וישתמש באלמנט החיקוי של ילדים אחרים מהגן שעושים את צרכיהם בשירותים.

  8. בנים- את הבנים כדאי להרגיל בהתחלה לעשות גם פיפי וגם קקי בישיבה, זאת מכיוון שלעיתים קרובות הלחץ על הסוגרים מביא לעשיית שני הצרכים בו זמנית. בהתחלה כדאי ללמד איך לכוון בעדינות את הפין למטה כלפי השירותים, כך שהשתן יהיה בתוך הסיר או האסלה ולא בחוץ. בהמשך יש להדגים כיצד "בנים גדולים" עושים פיפי בעמידה.

  9. פספוסים- יהיו ימים או תקופות בהן הילד יצליח יותר ופעמים בהם הוא יפספס יותר. חשוב לזכור שזה טבעי ותלוי בהרבה גורמים כמו: הסחות דעת, שינויים בחיי הילד, מצב רגשי, מזג אויר (בחורף מפספסים יותר כי יש לחץ גדול יותר על השלפוחית), עייפות, מחלה וכו'. לפספוסים אלה אין להגיב בכעס ובענישה כדי שילמד מה הוא עשה- זה רק יגרום לרגרסיה ולפספוסים רבים יותר. מה כן לעשות? לציין את מה שקרה תוך ציון מה שיש לעשות. למשל: "אני רואה שברח פיפי בתחתונים, ננקה ונחליף בגדים ופעם הבאה תעשה בסיר / בשירותים". חשוב שהילד לא "ירוויח" מהפספוסים, אם למשל ברח לו אז הוא ייאלץ להפסיק באמצע המשחק כדי ללכת להחליף בגדים. אם הפספוסים לא מפסיקים לתקופה ארוכה וממושכת כדאי לשקול לפנות לגורם מקצועי לבירור הסיבה- רגשית, פיזית או התנהגותית.

  10. עקביות- חשוב להיות עקביים בתהליך. אם הגעתם למסקנה שהילד בשל, עשיתם את ההכנות הנדרשות והתחלתם את התהליך איתו- חשוב שתהיו עקביים. גם אם יש פספוסים (ויהיו הרבה) וגם אם זה לא הכי פשוט בהתחלה. מסר ברור ממה שאתם מצפים ממנו ללא כעס וללא שיפוטיות, אלא בעקביות וברוגע- הם אלה שיתרמו לתחושת ההצלחה והביטחון שלו בתחום הזה ובהתמודדויות עתידיות.

גמילה מקקי:

יש ילדים שמצליחים להיגמל מפיפי וקקי די במקביל. אך, אצל חלק לא מבוטל של הילדים, הגמילה מהקקי קשה יותר- יש ילדים שקשה להם להבין את התחושה המדויקת שלפני הצורך ביציאת הקקי, יש ילדים שלא מורגלים בדחיית סיפוקים בחייהם עקב חוסר גבולות וזה בא לידי ביטוי גם בצורך לחכות לקקי שיצא וגם כיוון שאצל ילדים מסוימים הקקי הוא חלק מהגוף שלהם והחשיבה על פרידה ממנו יכולה לעורר אצלם פחד וחרדה. כדי להתמודד עם המצב המלחיץ, ילדים מוצאים פתרונות שונים-

הם דוחים את עשיית הקקי ללילה, לזמן שבו הם עם חיתול, או שהם מבקשים חיתול כדי לעשות בו קקי, הם מבקשים לעשות קקי רק בסיר ולא באסלה, או שהם מסכימים לעשות קקי באסלה, אך בלי להיות נוכחים בעת הורדת המים.

חשוב גם פה להיות סבלניים, להבין שזה טבעי ולהמשיך לעודד את הילד ולשדר אמונה ביכולותיו. כעס מבטא תסכול וחוסר שליטה במצב, ואין לו שום אפקט טיפולי. הוא רק יכול להחריף את הבעיה. ולפגוע בילד. חשוב מאוד להבין שהגמילה של הילד היא נושא שבין הילד לבין עצמו, מדובר בחלק מאוד חשוב בתהליך ההתפתחות שלו, וחשוב לא לעשות מזה עניין שבין הילד להורים.

מה עושים עם יש רגרסיות:

מאוד טבעי שליד יהיו רגרסיות לפעמים, בכל שלב בתהליך הגמילה זה יכול לקרות וחשוב שאנחנו ההורים נקבל את זה בהכלה ובעידוד. צריך לראות מתי זה קורה, אם יש שוני בין הגן והבית מבחינת היציאות ולחשוב מדוע? אם בבית לא עושה ובגן כן לדוגמה, צריך לבדוק עם הגננת מה הם עושים כדי לעזור, אולי ההליכה עם חבר עוזרת, אולי שם יש סיר ובבית ישבנון ואולי בבית הסביבה יותר מלחיצה או להיפך. ואז ניתן למצוא פתרונות. אני לא ממליצה להחזיר לילד את החיתול לעשיית הקקי כי אחר כך מאוד קשה להיגמל מההרגל הזה.

פתרונות אפשריים:

  • לכסות את השירותים בניילון נצמד או לשים הרבה נייר בפנים וכך הילדים יכולים לראות שהקקי לא נעלם באורך פלא.

  • להסביר לילד שהגוף מוציא החוצה את מה שהוא לא צריך ומה שכבר לא טוב לו- שזה הקקי, כמו שאנחנו זורקים לפח את מה שאנחנו לא משתמשים בו ולא צריכים אותו יותר.

  • להסביר שזה מאוד חשוב שכל אחד יוציא את הקקי שלו החוצה.

  • מתן עידוד וחיזוקים רבים ושימוש במדבקות בטבלת ההצלחות על כל הצלחה שלו לעשיית הקקי (בהתחלה אם הגיע לשירותים למרות שהקקי ברח במכנסיים, אח"כ שהגיע לשירותים, הוריד מכנסיים וברח לו ליד הסיר, אח"כ שהצליח לשבת בסיר גם אם לא יצא כלום וכן הלאה עד הצלחה מלאה).

  • שתיית מים מרובה, פעילות גופנית ותזונה בריאה עם הרבה סיבים- לפעולת מעיים תקינה וכדי למנוע עצירות רגשית הנגרמת מהתאפקות (דבר שיכול להוביל לחרדה סביב הכאב שבעשיית הקקי).

אם בכל זאת הילד עושה את הקקי בחיתול?

במידה והילד בכל זאת עושה בחיתול את הקקי, הנה כמה דברים חשובים כדי לעודד את הילד לגמילה:

  • ליצור אוירה נעימה סביב ההליכה לשירותים

  • ליצור טבלת הצלחות כשהוא מגיע לשירותים עד שמצליח להתגבר

  • לאפשר לעשות בחיתול רק בחדר השירותים (ולא בסלון או בחדר וכו').

  • לא ממשיכים לשחק בזמן עשיית הקקי ולא להכניס לשירותים צעצועים.

  • לנקות את הקקי תוך זמן קצר, ולא לתת לו להישאר עם הקקי עליו.

  • להראות לילד את הקקי שבחיתול.

  • לנקות את הילד בעמידה למרות הקושי שבדבר.

  • לא נוזפים בילד, לא כועסים ובוודאי לא מענישים.

  • במידה וברור שהילד הפנים את הציפייה לעשות בשירותים או בסיר, אמרו לו שאתם סומכים עליו שהוא מסוגל לעשות בשירותים כאשר הוא ירגיש מוכן.

גמילה בלילה

הגמילה בלילה היא בדרך כלל תהליך נבדל ונפרד שקורה כאשר הילד ביסס את הגמילה שלו ביום.

(לפני גמילת לילה כדאי להתחיל להוריד את החיתול בשנת הצהריים. בזמן הזה השינה היא גם קלה יותר וגם קצרה יותר ולילד יכולה להיות חווית הצלחה טובה).

גמילת לילה דורשת בשלות פיזיולוגית-נוירולוגית של מערכת הרפלקסים המפקחת על שלפוחית השתן. מערכת רפלקסים זו מאותתת על שלפוחית מלאה ומביאה להתעוררות בטרם שחרור השתן.

רוב הילדים נגמלים בצורה ספונטנית וטבעית בלילה, לאחר שהם גמולים ביום והדבר בא לידי ביטוי בקימה מהשינה לעיתים קרובות יותר ויותר עם חיתול יבש, לעיתים קמים בבקשה להחליף חיתול רטוב באמצע הלילה וכדומה- ואז כדאי להשכיב את הילד לישון בתחתונים. כמובן שעלולים לקרות פספוסים ועל כן אין לשפוט או לכעוס על הילד וכמובן לא להעניש אותו! כאשר הבשלות הפיזיולוגית תגיע, הגמילה בלילה תתבסס בהדרגה.

חשוב לזכור- המנגנון להתאפקות בלילה הוא תת הכרתי- הילד לא צריך להתעורר כדי להתאפק! בנוסף, נפח השלפוחית של הילד הוא בגודל המאפשר בד"כ עצירת נוזלים לילה שלם במצב בו שתה באופן רגיל ולא בכמות גדולה במיוחד.

מה קורה אם הילד ממשיך להרטיב?

אחוז מסוים מהילדים אשר גמולים בערות ממשיך להרטיב בשינה, ורובם בנים. תופעה זו הינה תקינה עד גיל חמש-שש לערך. אם התופעה ממשיכה מעבר לגיל זה ונראה שיש השפעה חברתית ורגשית על הילד, כדאי לחשוב על ייעוץ בליווי וטיפול מקצועי ע"י שיטות שונות שקיימות ויותאמו לכל מקרה ומקרה- בין אם זה טיפול משפחתי או פסיכולוגי, טיפול ע"י פעמונית, טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי משולב לפי גיל, תרגילי התאפקות שונים וכדומה.

מה לא כדאי לעשות?

אין צורך להעיר את הילד לשירותים. מצד אחד במצב זה הילד לא מפתח שליטה עצמית על תהליך ההתאפקות הלילית. ושנית, זה לא עוזר לילד לפתח יכולת יותר טובה להתאפקות בלילה.

אין צורך להמעיט בשתייה לקראת הערב. שתייה חשובה מאוד לבריאות של הילד גם במשך היום וגם לפני השינה. ובנוסף, ילד שמערכת הרפלקסים שלו עובדת טוב, יוכל להתאפק גם אם שתה הרבה לפני השינה, או שיתעורר ויבקש לעשות פיפי.

בעיות נפוצות:

  1. אם הילד רב, מתנגד, ומסרב בכל תוקף להוריד חיתול: יכול להיות שלא בדקנו נכון את רמת הבשלות שלו לגמילה. כדאי לעזוב את נושא הגמילה לכמה שבועות ולחזור שנראה שהילד מוכן ובשל לחזור לזה.

  2. עצירות - העצירות היא תופעה שגורמת לכאבים ולחוסר נוחות. היא יכולה להימשך מספר רב של ימים. לאחר עצירות ממושכת, עשיית הצרכים מכאיבה ועלולה לגרום ללחץ וחרדה מעשיית קקי. תקפידו על שתייה מרובה, אכילת סיבים רבים ופעילות גופנית. במקרים בהם זה לא עוזר, ניתן להתייעץ עם רופא ילדים לגבי תוספים העוזרים לריכוך הצואה.

  3. חשש לעבור מסיר לשירותים: לילדים רבים קל יותר להתחיל את הגמילה עם סיר ולא בישיבה על האסלה המאיימת. הסיר קטן ונמוך, והרגליים של הילד יציבות על הקרקע. המון ילדים חרדים מהאסלה הגדולה ששייכת לעולם המבוגרים, מהרעשים שהיא עושה ומפתחים חשש מליפול אל החור הגדול, ולכן מתקשים במעבר מסיר לאסלה. מה עושים? חשוב להבין שאין כאן שום בעיה חריגה. אם הילד מעדיף לעשות צרכים בסיר זה בסדר, אך חשוב להמשיך לשלב את השירותים בסיפור: לנגב ולזרוק את הנייר לאסלה, כך גם את הקקי והפיפי וביחד להדיח את המים. כאשר הביטחון של הילד יעלה, האסלה תהיה פחות מאיימת ולאט לאט הוא ייפרד מהסיר.

  4. נהיה גמול לחלוטין וחזר לפספוסים: למה זה קורה? לעיתים רגרסיות קורות כאשר ישנם שינויים בבית או בגן, ולכן יש לבדוק מה השתנה. האם היה מעבר לדירה חדשה, הולדת אח או אחות, תקופה לחוצה בבית, לעיתים יש שינויים בגן שגורמים לשינוי וכדומה. כדאי לברר מה גרם לעניין ובמידת הצורך לטפל ולעזור לילד בתהליך.

  5. גמול בגן ובבית לא: לרוב הילדים תהליך הגמילה בגן הוא פשוט יותר. בהמון גנים יש ילדים שנגמלים יחד או שישנם ילדים שכבר גמולים מסביבו ושם הוא מתלווה לחברים והולך איתם לשירותים, מתבונן ולומד. תחושת ה"ביחד" תורמת לילד ומשחררת אותו מלחצים מיותרים שקיימים לעיתים בבית. בנוסף, יכול להיות שבגן השירותים קטנים, או שיש סיר שאין בבית וזה עושה שינוי. במידה ומדובר בהבדל קיצוני, נסו לבדוק מה לא עובד בבית. אולי יש לחץ גדול?, אולי לא מספיק קשובים לסימנים שלו? לפעמים להביא חבר או אח גמול יכול לעזור לילד להרגיש כמו בגן. בנוסף, נסו לראות אולי להכניס סיר דומה לזה שבגן, ישבנון מצויר שהילד יכול לבחור אתכם בחנות ולהרגיש שזה שלו.

  6. גמול בבית ובגן לא: בבית רמת הפעילות בדרך כלל נמוכה יותר, הילד חושש פחות להפסיד את המשחק או לאבד את הצעצוע או הנדנדה לטובת חבר אחר בצורך בהליכה לשירותים. בנוסף, בבית תשומת הלב אישית ופרטנית יותר מבגן וההורים יכולים לשים לב ביתר קלות לסימנים המקדימים לפספוס ולעודדו ללכת להתפנות. הפתרון הוא לבקש מהגננות לעודד את הילד ללכת לשירותים, לעזור לו לפתח את היכולת בדחיית סיפוקים לצעצועים. לשוחח עם הילד על העניין בצורה נעימה וחיובית.

  7. מה קורה אם מושכים את הגמילה? אם לא ניגשים לתהליך הגמילה כאשר הילד בשל, הוא עשוי להתקבע על ההרגל המוכר לו בהקשר לעשיית הצרכים. הוא מבין כי אין ציפייה ממנו להיגמל, או כי חושבים שהוא קטן מידי. כדאי לבדוק איך אנחנו יכולים לעודד אותו לפיתוח העצמאות שלו בגמילה וכן בתחומים נוספים כדי לפתח אצלו ביטחון ויכולת ולעזור לנו לסמוך עליו ו"לשחרר".

  8. טפטוף במהלך היום (dribbling): טפטוף נראה ככתם שתן על מכנסי הילד והוא שכיח בגילאי 3-8. מדובר בילדים גמולים לחלוטין השולטים בגמילה. הסיבה לטפטוף היא ריכוז הילד והפעילות המוחית בגירויים אחרים שמסביבו כמו משחק עם חברים, מחשב, טלוויזיה וכו'. עקב הגירויים שמסביב, המוח לא קולט את הגירוי מהשלפוחית ורק כשמתחיל טפטוף, המוח מצליח לקלוט זאת מעבר לגירויים האחרים.

  9. קושי בגמילת לילה: בעיות בגמילת לילה יכולות לקרות מתהליך בשלות פיזיולוגי, מבעיות של לחץ או חרדה שעברו עליו במהלך הערות, משינויים גדולים בחייו כמו לידת אח או מעבר דירה, ריבים בין ההורים, לחץ המופעל על הילד וכדומה. חשוב להתייעץ כדי לדעת איך לעזור לילד לפי הקושי שהוא חווה.

טבלת הצלחות:

ב ה צ ל ח ה 😊

 

אור שוורץ- יועצת חינוכית, מדריכה ומלווה הורים בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה ותקשורת רגשית.

creativefamily.co.il

www.facebook.com/Or.Schwarz.creativefamily


1,119 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page