הורים רבים שואלים אותי, למה בכלל צריך לדבר עם ילדים בני 4-7 על השואה? למה בגיל הזה הם צריכים לשמוע על הזוועות שהיו שם? למה בגן הגננת מספרת להם על זה? ועוד שאלות רבות שמעסיקות הורים בנושא רגיש וטעון כמו זה.
כל אחד מאיתנו חווה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בצורה אחרת כשהיה ילד. יש כאלה שתיווכו להם את הנושא בצורה נכונה והיום הם מצליחים לדבר על הנושא עם ילדיהם. יש כאלה שפיתחו פחדים וחרדות בהקשר לנושא הזה, היו להם סיוטים בלילות וכתוצאה מכך, בתור בוגרים, הם התרחקו מהיום הזה וכיום בתור הורים הם לא מוכנים לדבר עם הילדים שלהם על הנושא הזה גם אם הילדים עצמם מעלים אותו.
היום הזה מעלה שאלות רבות בקרב הילדים, שאלות לא פשוטות גם לנו המבוגרים: "מדוע זה קרה?", "האם זה יכול לקרות שוב?", "למה אלוהים לא עזר?", "למה יש אנשים רעים?" זהו יום טעון וקשה שהורים ואנשי חינוך כאחד מתלבטים האם ואיך כדאי להעביר אותו לילדים.
אי אפשר להסתיר מילדים את הנושא כיוון שהתקשורת עוסקת בו באינטנסיביות, הצפירה נשמעת לכולם והילדים עשויים לחשוב שמדובר באסון או להיבהל, לפחד שזו אזעקה ולא להבין.
אז הסיבות כן לשוחח על הנושא הזה בגילאים הצעירים נובעת ממספר גורמים:
אם לא נספר, או נתעלם, הילדים ישמעו על זה ממקום אחר ולא תמיד בדרך נכונה המתאימה להם. אם נדבר על יום השואה ונתווך את זה נכון לילדים (לא בדרך שתשאיר להם פחדים), יהיה להם יותר קל להכיל את זה. בארץ, סביב יום הזיכרון לשואה, הילדים נחשפים לנושא אם נדבר איתם ואם לא. ישנם ילדים שרואים בני משפחה עצובים, ישנם ששומעים כל מיני מילים קשות שנאמרות לידם (ולא להם) בהקשר לשואה- ממבוגרים בסביבה, מאחים גדולים, מאנשים ברחוב, ומהרדיו. מילים כמו מוות, רצח, דם, שואה, גטו, נאצים וכדומה. בטלוויזיה (שלעיתים נשארת פתוחה על ערוצים רגילים) הם רואים תמונות שלא תמיד מתאימות לגיל שלהם. הילדים שומעים את המילים ורואים את התמונות ובדמיון שלהם, ללא עיבוד נכון זה גדל ומתעצם, הם מגיעים לגן ומדברים על זה עם הילדים האחרים ומעלים מילים וסיפורים שהתערבבו אצלם בראש. לכן, חשוב מאוד שיהיה תיווך נכון של המילים, של הסיפורים ושל היום הזה שעוטף אותם מכל כיוון. אם נקשיב לילדים, נשאל אותם מה הם יודעים על היום הזה ולאחר מכן, נדבר איתם על זה, בצורה עדינה, מכבדת שמתאימה לגיל, נסביר להם קצת על יום הזיכרון לשואה, נספר סיפורי גבורה וניצחון ונעלה את המילים הקשות שהם שמעו, נצליח להפחית את העוצמה הרגשית בגיל הזה כדי שיוכלו להכיל את היום הזה ולזכור אותו ללא הפחדים והסיוטים.
איך עושים את זה?
כללים ברורים: נספר לילדים סיפורים שאינם מפחידים ומאיימים. סיפור על גיבור/ים ללא סיפורי זוועה ורצח, עם סוף טוב ועם הדגשה שלא כולם רעים: נספר על מעשים של אנשים טובים שמפחיתים את הנטל של הרוע. אפשר להדגיש את הגבורה של האנשים הטובים שנלחמו ברעים ובסופו של דבר ניצחו אותם. כדאי שהמבנה של הסיפורים יכלול את החיים שלפני השואה ("היו חיים ואף טובים"), אמצע - התקופה עצמה, ללא זוועות ורציחות אך עם הדגשה על הקושי שהיה, וסוף טוב לסיום (אולי אף על תחילתה של המדינה). סיפור שאני ממליצה עליו הוא: "צ'יקה הכלבה בגטו"/בת שבע דגן המספר על המפגש המרגש בין ילד שהסתתר עם הוריו במחבוא, לבין הכלבה שלו, שאישה טובה שמרה עליה עד השחרור.
אפשרו לילדים: אפשרו להם לשאול שאלות, לספר לכם מה הם יודעים על השואה, איך הם מרגישים בהקשר ליום הזה. לתת להם להציף ידע ורגשות כדי שנוכל לעזור להם לעבד את זה בצורה טובה.
סיפורי גבורה ואומץ: דאגו לספר סיפורי גבורה ואומץ, סיפורים של יצירתיות ותושייה.
הסבירו על הצפירה: עומדים בצפירה כדי לתת כבוד לאנשים הטובים שסבלו ולאנשים האמיצים שניצחו את הרעים. כדאי לבדוק עם הגננת מה היא תאמר לילדים לגבי הסיבה לצפירה, כדי שתהיה עקביות והתאמה ביניהם. כבר מגיל שנתיים-שלוש יש מקום לומר שמחר ישמעו בגן צפירה. כדאי לשחק בצעצועי צופרים או לעשות כאילו אנחנו צופרים וכך באופן הדרגתי להכין את הילד לצפירה, שלא ייבהל.
הסבירו מילים הקשורות ליום הזה: מה זה "שואה"? בגיל 3-4 אפשר להסביר לילדים (ממש כמו שמסבירים את שאר החגים שלנו- פסח, חנוכה, רעים מול טובים) שהיו אנשים רעים שעשו דברים לא טובים לאנשים טובים, ועל זה אנחנו חושבים ביום הזה. בחגים שלנו, בספרות הילדים ובטלוויזיה הנושא של רעים מול טובים הוא נושא מוכר לילדים. כדאי להדגיש שהסיפור העצוב היה מאוד מזמן בארץ מאוד רחוקה כדי להקל על ההתמודדות. נדבר על שאר הדברים לפי השאלות והדברים שהילדים יעלו וישאלו.לגבי ילדים בני ארבע-חמש אין מקום להעמיס סיפורים קשים מידי, או להשתמש במושגים שאינם מובנים לילד כמו 6 מיליון, אכזריות, רצח וכדומה. לילדים בגיל חמש ומעלה אפשר להסביר מילים שבהן משתמשים שוב ושוב; שואה- אסון גדול שבו נהרגו הרבה אנשים; נאצים-- אנשים שחיו מזמן בארצות רחוקות והיו רעים מאוד והרגו אנשים של העם שלנו; יום הזיכרון לשואה ולגבורה - יום שבו נזכרים באנשים שכבר לא חיים, שנהרגו בשואה והיו גיבורים. גטו- מקום אליו הביאו את כל היהודים מהבתים שלהם ושם הם גרו ועבדו.
להסביר בגובה העיניים: למה זה קרה ליהודים? כי היהודים חיו אחרת מעמים אחרים: הייתה להם שפה אחרת, וחגים אחרים וגם ספרים אחרים, ואנשים רעים לא רצו שהם יהיו מיוחדים ורצו לפגוע באנשים טובים. ובסוף הטובים הצליחו עם הרבה אומץ ואמונה בעצמם לבנות להם מדינה. האם זה יכול לקרות שוב? זה המקום להסביר על המדינה שלנו, על היכולת שלנו להגן על עצמנו. היום אנחנו יכולים לשמור שלא יעשו לנו שוב מה שעשו.למה אין תכניות טלוויזיה רגילות ביום השואה? ביום הזה אנחנו רוצים לזכור בליבנו את האנשים הטובים שסבלו פעם ולספר איך הם ניצחו את הרעים. כדאי לסנן את הטלוויזיה הרגילה והתקשורת ולא לתת לילדים לראות, כדי למנוע מצב שבו הילד יעבור חוויה קשה שלא יוכל לעבד. רצוי שילדים קטנים יצפו רק בתוכניות המיועדות לגילאים הללו בתיווך ההורה שיסביר לילד מהמוצג בטלוויזיה. אם הילד (בגיל הגן או בביה"ס) מבוהל ממשהו שראה, חשוב לשוחח איתו כדי לעזור לו להתמודד. למה צריך לציין את השואה ביום מיוחד? כפי שבחגים האחרים שלנו אנחנו מספרים את הסיפורים ואת הניצחונות, כך גם ביום השואה. את סיפור המכבים אנחנו מציינים בחג חנוכה, את סיפור יציאת מצרים אנחנו מספרים בפסח, וגם לניצחון על מי שעשה רע לעם שלנו בשואה אנחנו מקדישים יום מיוחד, יש לנו צפירה ואנחנו עושים טקס זיכרון.
הבנת מושג המוות: הבנת מושג המוות נעשית בהדרגה. כבר בגיל ארבע יש ראשית הבנה של מוות, כשילדים פוגשים את עובדות החיים כמו חיית מחמד שמתה, סבא של ילד בגן שמת וכו'. הילדים בגיל ארבע חמש מתחילים לשאול שאלות על מוות, מה קורה כשמתים, למה מתים וכדומה. להתעלם מהעניין לא יעלים את הצורך ההתפתחותי שלהם להבין את את נושא המוות. ביום השואה יהיו ילדים שיעלו את עניין המוות וישאלו שאלות. חשוב מאוד לתווך להם את העניין ולענות כמה שאפשר (אפשר להסביר את נושא המוות על פרח ותהליך הצמיחה שלו עד שהוא נובל, או על חיה כמו דג ומשם להסביר בעדינות את הנושא).
לצחוק: אפשרו לילדים להמשיך לשחק, לצחוק ולשמוח ביום הזה. ילדים לא צריכים להיות עצובים כל היום, ומותר להם לשמוח וגם לצחוק. חשוב לא לכעוס אם יש ילדים שצוחקים בזמן הצפירה. זה לא קורה מתוך זלזול אלא מתוך מבוכה מהמעמד של השקט, רעש הצפירה והקושי להכיל את הנושא.
עוד קצת- מה כדאי לזכור:
אל תחשפו ילדים צעירים לתמונות זוועה ולתוכניות קשות בטלוויזיה.
לא לכעוס על ילד שאינו רוצה לשמוע על יום השואה או על סיפורי השואה.
לא מוכרחים לעמוד בצפירה.
היזהרו מתיאורי זוועות של רוע טוטלי ואכזריות אנושית, לילדים לא קל להכיל את זה בגיל הזה.
אור שוורץ- יועצת חינוכית, מדריכה ומלווה הורים בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה ותקשורת רגשית.
creativefamily.co.il
www.facebook.com/Or.Schwarz.creativefamily