החלטה על מעבר או רילוקיישן, אם זה מתוך רצון לעשות שינוי בחיים או שזה מתוך צורך של העבודה או משהו אחר, היא אירוע מאוד משמעותי עבור כל המשפחה. החלטה כזו מלווה במערבולת של רגשות ותחושות שמציפות אותנו כהורים וכמובן את הילדים שלנו שאין להם הרבה יכולת החלטה בעניין. תחושות של התרגשות, שמחה, חשש, עצבות, לחץ, געגועים, חרדה ועוד ועוד...
כל מעבר (מעבר לארץ חדשה, מעבר דירה, מעבר בין מסגרות שונות, מעבר לבית חדש...) דורש הסתגלות ויכולת גמישות מורכבת- לתרבות חדשה, שפה חדשה, עבודה שונה, בית אחר, חברים חדשים, ריחוק מהמשפחה לעיתים ובכלל יציאה מאזור הנוחות שלנו ומההרגלים שרכשנו (הליכה לסופר השכונתי, הבייביסיטר הקבועה, החוגים שכבר התרגלנו אליהם, שגרת יום ידועה ועוד)
קשה מאוד לצפות כיצד אנחנו והמשפחה שלנו נגיב למעבר, כיצד נתמודד עם האתגרים החדשים שיופיעו לפנינו וכיצד נוכל לתמוך בילדים שלנו כשאנחנו בעצמנו בתוך חיפוש עצמי.
על כן, חשוב מאוד שנתכונן מראש למעבר, נכין את הילדים לשינויים הצפויים ככל הניתן, נכין אותם לשגרה החדשה ומה היא תכלול בתוכה וניתן להם את התחושה שאנחנו מקום בטוח עליו הם יכולים להישען ברגעים של משבר.
כיצד נכיר את הסימנים לקשיים הסובבים את המעבר?
כאשר ישנה רגרסיה בהתנהגות (חזרה להרטבות, מציצת אצבע, התנהגות ילדותית לגיל, כעסים ואלימות, הפסקת דיבור וכל התנהגות שחוזרת אחורה)
התרפקות על העבר- ילד שמתאר את הזמן לפני המעבר כמושלם לעומת התקופה הנוכחית שהיא רעה ושחורה.
הימנעות- כאשר ילד מתחיל להימנע מפעילויות ומטלות: מפגש עם חברים, שיח עם משפחה, חוגים, הימנעות מכל פעילות הקשורה לשיגרה החדשה.
כיצד נעזור לילדים בתקופה זו?
חשוב לזכור שבעולמם של הילדים אין ממש פרספקטיבה וניסיון חיים, החיים אצלם זה מה שקורה עכשיו, המחשבות שלהם מאוד אוטומטיות ומכלילות ("אני בחיים לא אכיר חברים חדשים", "אני אף פעם לא אלמד את השפה החדשה", "החדר החדש שלי בכלל לא יהיה יפה כמו עכשיו"...) ולכן בזמנים אלה חשוב שניצור הכנה, הכרות מראש לדברים חדשים כמה שניתן וכלים חדשים להתמודדות.
שיח, שיח ושיח- הכלי הכי חשוב הוא לדבר על מה שהול להיות- איך יראה המעבר, מתי הוא יקרה (אפילו נכין טבלת ספירה לאחור), נחזור שוב ושוב על כל הפרטים הקטנים והגדולים כדי להטמיע אצל הילדים את הנודע ולהפחית את החשש מאי הוודאות. נשוחח על הסיבה למעבר בהתאמה לגיל.
הקשבה אמפתית: הצורך של הילד שיקשיבו לחששות שלו הוא מאוד גדול. הקשבה לפחדים ולמחשבות שעולים, גם אם הם נראים לנו שוליים ומטופשים ("אני אתגעגע לארון שלי בחדר", "לא יהיה לי שם את הקורנפלקס שאני אוהב", "אני לא יודע איפה השירותים בבית הספר החדש"...) הפחד העיקרי הוא מהלא נודע, מאובדן השליטה ושינוי ההרגלים המוכרים.
נעלה ונשוחח על הפחדים הגדולים ביותר שיש לו, נתאר סיטואציות שנוגעות לחששות אלה ונחשוב יחד על הפתרונות האפשריים וההתנהגות המתאימה.
לשים לב שאנחנו לא מעבירים לילד את הלחץ שלנו, החששות והקשיים שאנחנו חווים בתוך המעבר. חשוב לדבר שגם אנחנו חוששים ומתרגשים ומה כדאי לעשות, אך לשים לב שאנחנו לא מוסיפים להם את כובד חששותינו.
ניתן לילדים לעזור לנו באריזות, שהילדים ישימו בארגזים את הצעצועים שלהם, את המשחקים האהובים, חפצים משמעותיים (נכון שזה הזמן להיפטר מכל מיני דברים שלא צריך, אבל לא לזרוק לילדים דברים שחשובים עבורם גם אם זה נראה לנו מיותר).
נזכיר לילד את הכוחות שיש בו, את היכולות שלו והדברים בהם הוא טוב.
נתאר לילד את המסגרת החדשה, הבית החדש ומה שמסביב. ננסה ללכת לראות את המקומות הללו לפני המעבר או נראה לילד תמונה שלהם ונספר לו מילולית על הדברים החיוביים שיש שם, נדבר על ההבדלים, על מה שמצופה ממנו, על האנשים מסביב וכדומה. ככל שלילד יהיה יותר מידע, כך ה"לא נודע" יהיה פחות מאיים עבורו.
במהלך התקופה שלאחר המעבר, חשוב להתעניין ולבדוק על החוויות שלו מהמסגרת החדשה, מהחוגים, מהבית החדש, מההיכרות עם החברים החדשים. חשוב להכיל את כל מנעד התגובות שלו מבכי עד צעקות, מהסתגרות ועד בריחה. לתת לו מקום לפרוק, להיות מוכל, לקבל חיבוק והבנה.
חשוב למצוא שלושה דברים חיוביים לפחות שקרו במהלך היום ולדבר עליהם גם אם קשה למצוא ואפילו אם זה נשמע חסר חשיבות.
חשוב מאוד להעניק לילדים חוויות והנאה מהמקום החדש, לחזק את התא המשפחתי, להעמיק את הקשר ולבלות יחד.
במידה ועולים קשיים רבים אצלכם או/ ו אצל הילדים, חשוב להתייעץ עם גורם מקצועי כדי לעזור בהתמודדות.
אור שוורץ- יועצת חינוכית, מדריכה ומלווה הורים בדרך יצירתית ובחשיבה אחרת בכל הנושאים הקשורים להורות, משפחה וילדים. מאמנת רגשית לילדים ונוער דרך יצירה, הבעה ותקשורת רגשית. מתמחה ברילוקיישן ומעברים, מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי הורות.